הבלוג של אלי לרמן

למילה קוֹדָווּאַרִי (Kodawari/こだわり) ביפנית יש 2 משמעויות: מי שרוצה להעמיק- מוזמן לצפות בפודקסט המרתק (בעברית) שבו יושי היגוצ'י, נספח התרבות בשגרירות יפן בתל אביב, מסביר את הנושא. לפני כ- 10 שנים באחד הביקורים של משלחת מהדוג'ו ביפן, ביקרנו בבית חרושת

לפני כמה ימים נתקלתי בציטוט מקסים ומעורר מחשבה של טאמורה סנסאי.
טאמורה סנסאי היה המורה הראשון לאייקידו במועדון האוניברסיטה שבה למד סוגנומה סנסאי וכך היה בעצם המורה הראשון שלו.

שיר יפני בשם "כלי חרסינה" שסוגנומה סנסאי מאד אוהב, והקשר שלו לאייקידו.

את הנושא החשוב של "הכרת הטוב", "הוקרת תודה" וכיוצא באלה אני מכיר הרבה מאוד שנים. זה נושא שסוגנומה סנסאי מרבה מאוד לדבר עליו ואף כתבתי פוסט שכותרתו: "למה הוקרת תודה – זה הכי חשוב?" אבל מידי פעם, אנו מקבלים הזדמנות

החודש הנושא שלנו הוא "המבט".באייקידו, אנו מתרגלים "מבט רחב". השאיפה היא לראות את התמונה הרחבה ולא להתמקד בשום נקודה ספציפית. לא ביד של התוקף ואפילו לא בכלי הנשק, אלא לראות תמונה רחבה – ש"רואה את הכל". הסיבה שבגללה אני בוחר

סוגנומה סנסאי מאוד אוהב את המשפט הזה:מאמצים קטנים מצטברים והופכים לדברים גדולים. סנסאי מצטט את המשפט הזה כדי להזכיר לנו את החשיבות של התמדה ומאמץ מתמשך. במכתבו האחרון סנסאי הוסיף:ההצטברות של מאמצים קטנים בסוף מובילה לקציר מבורך ולהתפתחות.מצד שני, הזנחה

מאיר, אחד מחברי הדוג'ו הוותיקים, חזר לפני מספר ימים מטיול משפחתי ביפן.במהלך ביקורו הוא התאמן בדוג'ו של סוגנומה סנסאי – בסניף באוסקה, שבמקרה מי שאחראי עליו הוא טאקדה סאן, חבר שהיה איתי ביחד במועדון האייקידו באוניברסיטה.טאקדה סאן העביר לי דרך

רוב מתאמני אייקידו משתמשים במילה "אייקידו" כאילו היא ברורה ומובנת מאליה. אבל כאשר שואלים אותנו "מה זה אייקידו?" לא תמיד נמצא את המילים המתאימות. ישנו ציטוט של קיאיצ'י הוגן – שגם המייסד נהג לצטט וגם סוגנומה סנסאי נוהג להזכיר. אם

לאחרונה סנסאי ציטט קטע מתוך המנון בית ספר התיכון בו למד. שאלתי את סנסאי לגבי ההמנון והקטע אותו ציטט.

רגע לפני השנה החדשה – מה הייתם מאחלים לעצמכם? לאורך השנים בהן חייתי ביפן, סוגנומה סנסאי נהג לומר אינספור פעמים: "רגשות תודה זה הכי חשוב!" ותמיד שאלתי את עצמי: למה בעצם זה הכי חשוב? בשבוע שעבר סנסאי שלח מכתב לחברי הדוג'ו שמדבר על (איך לא?) "רגשות תודה והכרת הטוב".