הבלוג של חברי המרכז

"איזהו גיבור – הכובש את יצרו" (פרקי אבות, פרק ד', משנה א') כבר בימי קדם חז״ל ראו גבורה לאו דווקא במלחמות או בקרבות אלא בדבר

במהלך השנים, גיליתי שאנשים נוטים להתאהב ברעיונות של עצמם, שואפים לקדם אותם, ואפילו נלחמים עבורם, אך לעומת זאת, רעיון טוב שמישהו אחר נתן להם יתקבל במקרים רבים בהתלהבות פחותה, ואף בהתנגדות, במיוחד אם הוא כרוך במאמץ או בשינוי הרגלים. כל אחד אוהב להרגיש שהוא מצליח בכיוון שבחר בו. אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.

כל מי שאייקידו זה חלק מחייו יודע לספר עד כמה אמנות עתיקה זו רלוונטית לחיי היום יום. עקרונות האייקידו יכולים לשמש במערכות יחסים בין בני אדם ובכלל יוצרים תובנות להתמודדות עם החיים.

הרומן שלי עם אייקידו החל לפני 30 שנה. ראיתי סרטון והתרשמתי מהיכולת להפיל ולהביס את היריב בעזרת טכניקה חכמה. התחלתי להתאמן וקיבלתי מה שחיפשתי…

לפני כשנה ישבתי עם אשתי בפאב מקומי באבן יהודה. היה זה מוצאי שבת ובשולחן לא רחוק מאיתנו התיישבה קבוצה של 6 חבר'ה צעירים.

פעמים רבות מתארים את האייקידו כדרך חיים, הרבה מעבר ל"רק אומנות לחימה", יש פילוסופיה שאמורה גם ללוות אותנו בחיי היומיום. אבל האם באמת אפשר לקחת את הידע שלנו מהמזרן אל החיים?

באחד האימונים האחרונים התאמנו על אחיזת מנוצ'י. זו נקודת מוצא שבה ידו של האדם שמולך מונפת לכיוונך, כאילו היא אוחזת חרב, ופוגשת בדרכה מטה את

ברשומה: לפני הרצון לנצח אחרים, בואו נהיה מסוגלים לנצח את עצמנו כותב סוגנומה סנסאי: "באייקידו אנו מנסים ללמוד קודם כל לנצח את עצמנו". בעודי מסכים עם הרעיון והרשומה עצמה, חשבתי על זה עוד קצת.

  באימונים הראשונים באייקידו הכל מבלבל, לא מובן, לא הולך והתחושה הכללית היא שאני הכי לא יוצלח. אבל זו התחלה – התחלה של משהו זר