אתמול, תוך כדי ישיבה על הכסא במשרד שלי, מבלי שעשיתי תנועה מיוחדת, נתפס לי הצוואר בצורה קשה.
לא יכולתי להזיז את הראש ובקושי יכולתי להחזיק אותו בכלל. הכאבים התחילו מהראש, דרך הצוואר עד לשכם הימנית. קרה לי כבר בעבר שנתפס לי הצוואר יותר מפעם אחת אבל הפעם ידעתי שזה יותר קשה.
מייד התקשרתי למטפל שהייתי אצלו בעבר וביקשתי שיקבל אותי לטיפול דחוף. לשמחתי הוא הצליח למצוא חלון זמן לטפל בי.
הייתי במשרד בפתח תקווה והוא מטפל בנתניה. נסיעה של 40 דקות. לא היה לי מושג איך אני הולך לצלוח את הנסיעה הזאת. ובכל זאת, נכנסתי לאוטו והתחלתי לנהוג. זה היה עינוי מהרגע הראשון.
היה לי קשה לסובב את הראש ימינה ושמאלה אבל מה שהיה לי הכי קשה זה הכאבים שהרגשתי בצוואר בכל פעם שלחצתי על הבלמים ועל דוושת הגז כי הייתי צריך להפעיל את השרירים בצוואר.
אחרי 10 דקות נהיגה, שמתי לב שבכל פעם שאני לוחץ על הבלמים, הגוף שלי והראש במיוחד רוצה לזוז קדימה ואני באופן אינסטינקטיבי מתנגד בכח לרצון הזה שלו ומנסה להחזיר אותו אחורה. אותו הדבר קרה כשהאצתי רק ההיפך – הראש רוצה לזוז אחורה ואני מנסה להביא אותו קדימה.
באותו רגע, שאלתי את עצמי מה יקרה אם אלך עם כיוון התנועה של הראש?
כשלחצתי על הבלמים, נתתי לראש שלי לנוע קדימה עם התנועה של הגוף והורדתי אותו קצת כלפי מטה תוך כדי שהעיניים שלי נשארות על הכביש. ולא היה כאב. כשלחצתי על דוושת הגז, עשיתי אותו דבר, רק בכיוון ההפוך. ולא היה כאב.
מאותו רגע, חצי השעה שנותרה לנסיעה שלי עברה עם כאבים מועטים בלבד בזכות זה שיישמתי עיקרון באייקידו שאומר ללכת עם התנועה של האוקה.
במקרה הזה האוקה היה האוטו שלי והנאגה היה הראש שלי.
