כל מי שאייקידו זה חלק מחייו יודע לספר עד כמה אמנות עתיקה זו רלוונטית לחיי היום יום. עקרונות האייקידו יכולים לשמש במערכות יחסים בין בני אדם ובכלל יוצרים תובנות להתמודדות עם החיים.
אני לא רוצה לדבר על הצד הרוחני של האייקידו אלא על הצד הפיזי. נכון שאי אפשר להפריד בין השניים אבל בכל זאת יש לאייקידו השפעה ישירה על החוסן הגופני של העוסקים באמנות זו ועל כך אני רוצה להתעכב.
באתר המרכז, בדברי הסבר על השיטה מצויין שהאייקידו משפר את הכושר הגופני ואת הגמישות. זה בדרך כלל לא מדבר לצעירים שבינינו שעבורם כושר גופני הוא חלק בשגרת החיים. שני בניי עוסקים באימונים גופניים מפרכים מבלי לעסוק באייקידו. אני בעצמי עסקתי בעבר בשחיה, רכיבה על סוסים, וקרטה. אז מה הופך את האייקידו למיוחד?
קצת הסטוריה אישית: עברתי את גיל שישים ולפני חמש שנים, כאשר התחלתי להתאמן באייקידו, מצבי הגופני היה פחות או יותר דומה לבני גילי. ברכיים כואבות, גב מיילל, צוואר מוציא קולות של גלגלי שיניים חלודים. על כושר גופני בכלל אין הרבה מה לספר, פשוט לא היה. ידעתי שאני בתהליך של התדרדרות גופנית שמאפיינת את ההתבגרות.
התחלתי להתאמן למרות אזהרות חבריי שחשבו שנפלתי על הראש (זאת בנוסף לגלגולים). היה קשה, היה מתסכל, אבל הימים עברו, התחלפו בחודשים, ואחרי זה בשנים. התחלתי להרגיש משהו שלא חוויתי שנים. זה התחיל בצוואר, זה עבר לגב, לרגליים ובסוף השתלט על כל הגוף. תחושה של "אני יכול", תחושה של חוזק, אמונה שהגוף יכול לגלות יכולות שחשבתי שאבדו לעד. התרגילים שנראים כל כך בסיסיים בתחילת הדרך יוצרים את המציאות החדשה.
לפני מספר חודשים השתתפתי בסדנה השנתית עם נאקאמורה שיהאן. כל טכניקה פורקה לרכיבים וקיבלנו הסברים על המכניקה של התנועה והשליטה בה – נושאים מתוחכמים שעדיין קשים להבנה. ברור לי שגם מה שאנחנו מתרגלים מבוסס על חוכמה עתיקה שאולי שורשיה מובילים למעיין הנעורים המיתולוגי! אני צוחק, אבל יחד עם זאת, רואים ביפן מתאמנים בני שמונים ויותר שמגלים על המזרן יכולות של צעירים מהם בשנים רבות.
אולי לא נדע אף פעם מה הסיבה אבל אייקידו משפיע על הגוף והנפש באופן ייחודי ואני אישית חש כל יום את כל הטוב שמתגלה עם חלוף השנים.
מעיין נעורים, לך תדע.
