במהלך ארוחת הבוקר עם סנסאי, לאחר שיעור הבוקר, הראיתי לסנסאי קטע שהוא כתב על החשיבות של לחיות מתוך רגשות תודה.
הוספתי ואמרתי שרוב האנשים מסכימים עם כך שחשוב וכדאי לחיות מתוך "רגשות תודה". אבל זהו אינו הטבע האנושי… ושאלתי, איך עושים את זה לאורך זמן?
מה אתם אומרים? מה הסוד שלכם להתמיד במשהו?
עצרו שנייה מהקריאה וכתבו בצד את תשובתכם.
מוכנים להמשך?
תשובתו של סנסאי הייתה: "זה מתחבר אחד לאחד לרעיון של 'נישין' – יום חדש".
להחליט שאני עושה את זה ר ק ה י ו ם !
今日一日だけ
מה דעתכם?
נדרשות חזרות רבות על מנת להפוך טכניקה מסוימת לזמינה לנו (במיוחד במצב חירום בו זמני התגובה קצרים מאוד). אך תבניות התנועה הללו, המשרתות מטרה חשובה מאוד, עלולות לאורך השנים להפוך למלכודת.
סוגנומה סנסאי נהג לקרוא בדוג'ו ביפן קטעים קצרים שכתבו מורים גדולים. אחד המורים האהובים עליו היה נאקאמורה טמפו סנסאי. בעבר כתבתי פוסט על משפט של נאקאמורה סנסאי: "מהו הדבר היחידי שקובע את חיינו?"
פעמים רבות מתארים את האייקידו כדרך חיים, הרבה מעבר ל"רק אומנות לחימה", יש פילוסופיה שאמורה גם ללוות אותנו בחיי היומיום. אבל האם באמת אפשר לקחת את הידע שלנו מהמזרן אל החיים?