השיעור הראשון שלי באייקידו ביפן היה בפוקואוקה-דוג'ו, אחד מהדוג'ואים בהם התאמנו, וכידוע, אין כמו אהבה ראשונה. כבר אז התמלאתי חרדת-קודש למראה פוקואקה-דוג'ו.
הדוג'ו ממוקם במבנה עץ ישן מאוד, שעל אחד מקירותיו תלויות מסיכות, ושמזכיר לי מראות ומקומות מסרטים יפניים היסטוריים.
אחת החוויות המיוחדות בעיני הוא השיעור של סוגנומה-סנסיי ביום חמישי בשעה 7 בבוקר בפוקואוקה-דוג'ו. אמנם כדי להגיע לשיעור יש לקום בשעה חמש וחצי ולצאת בשש, משימה לא פשוטה במיוחד אם ערב קודם יוצאים לבלות עד מאוחר, אבל המאמץ משתלם, ללא ספק.
רוב המשתתפים בשיעור, רובם ככולם, מתאמנים מאוד ותיקים, ו-ותק בפוקואוקה פירושו עשרות שנות אייקידו, לא פחות. חישוב שנות האייקידו המצטברות של כל המשתתפים בשיעור מוביל אותי למאות רבות של שנים, וזה בא לידי ביטוי באנרגיה ובאווירה המיוחדת של שיעור זה.
וכל מילה נוספת – מיותרת.
