כתבה על אייקידו במגזין "חיים אחרים"

במהלך השנים, גיליתי שאנשים נוטים להתאהב ברעיונות של עצמם, שואפים לקדם אותם, ואפילו נלחמים עבורם, אך לעומת זאת, רעיון טוב שמישהו אחר נתן להם יתקבל במקרים רבים בהתלהבות פחותה, ואף בהתנגדות, במיוחד אם הוא כרוך במאמץ או בשינוי הרגלים. כל אחד אוהב להרגיש שהוא מצליח בכיוון שבחר בו. אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.

פעמים רבות מתארים את האייקידו כדרך חיים, הרבה מעבר ל"רק אומנות לחימה", יש פילוסופיה שאמורה גם ללוות אותנו בחיי היומיום. אבל האם באמת אפשר לקחת את הידע שלנו מהמזרן אל החיים?