היה מנכ"ל של חברה מאוד גדולה שנקלעה לקשיים. הוא ניסה כל מיני דרכים להחזיר את החברה למסלולה אך ללא הצלחה. יום אחד המליץ לו מישהו ללכת להיוועץ בראש מנזר הזן הסמוך.
המנכ"ל קבע פגישה והגיע למנזר שלא היה מרשים ביותר שלא לומר קצת מוזנח.
משנכנס לחדר בו ישב הנזיר, התיישב והתחיל לשטוח בפניו את הצרות שלו. תוך כדי שהוא מדבר ומספר על הקשיים שלו הנזיר מסתכל הצידה על זבוב בהמות שנקלע לחדר ומנסה ללא הצלחה לצאת דרך מחיצות הנייר. הזבוב נתקל שוב ושוב במחיצה ולבסוף נפל מותש.
כל הזמן הזה הנזיר לא מביט במנכ"ל כלל אלא רק עוקב אחרי הזבוב.
המנכ"ל קם, יצא מהחדר ועזב את המנזר כולו כועס וזועם על הנזיר החצוף שלא זרק אליו אפילו מבט.
לאחר שנרגע קצת חשב על הדברים שוב ואז זה הכה בו: "הזבוב הזה הוא בעצם אני!"
עד כאן הסיפור.
סוגנומה סנסאי מוסיף שלכל אחד מאיתנו יש מקומות בהם הוא נוהג "מנהג זבוב הבהמות", כלומר, מנסה ללכת בכוח למקום שממילא אין סיכוי להגיע אליו.
לדבריו, הטנקאן שלנו באייקידו (מילולית משמעו "שינוי כיוון") יכול לשמש אותנו בזמנים כאלה לשנות את הכיוון ולראות שהעולם גדול ויש כל כך הרבה דברים אחרים שניתן לעשות.
מה דעתכם?
מצפה לתגובותיכם מאירות העיניים.
2 תגובות
התגובה כמו הסיפור לא פשוטה !! משנים כיוון מתי ? אחרי כמה פעמים שנתקלים בקשיים ? המציאות שלי לפחות מוכיחה שגם אם יש קשיים צריך לעשות מאמץ כדי להתגבר על הקשיים . לפעמים זה מלכוד , אישית לא תמיד אני מעריך אם הגעתי לגבול היכולת ואז צריך לשנות כיוון או שעוד מאמץ אולי יביא להצלחה ! שוב , מהניסיון האישי , הגיל , היכולות הפיזיות מגיעות לסף שקשה לעבור אותו . מתי מבינים מהו הסף ? לפני או אחרי הפציעה ? מקווה שלפני.
דרגו יקירי,
כרגיל, התגובה שלך נוגעת בלב העניין. למיטב הבנתי, הסיפור אומר לנו שיש מקרים בהם אנו נוגחים עם הראש בקיר וכמעט תמיד אפשר לשנות כיוון. השאלה שאתה מעלה היא: איך נדע מתי זה זמן לשנות כיוון? הרי ישנם מקרים רבים, כפי שהיטבת לציין, שעוד מאמץ קטן ונגיע להצלחה.
לצערי, הסיפור לא נותן פתרון לשאלה הזו. הוא רק מתאר מציאות שבה אנו "הולכים עם הראש בקיר".
היכולת להבדיל בין המצבים, כלומר לזהות מתי אני מוותר לעצמי, לעומת המצב בו הגיע הזמן לשנות כיוון היא קריטית.
מאחל לנו שנשכיל להבדיל בין שני המצבים הללו.
תודה רבה על התגובה מאירת העיניים.
אלי