כולם מכירים את עוף החול, הפניקס, הציפור המיתולוגית שנשרפת וקמה לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.
בהנחה שמיתוס הוא סיפור בעל משמעות עמוקה לבני אדם (וההוכחה לכך היא שהוא ממשיך להיות מועבר מדור לדור במשך אלפי שנים) נשאלת השאלה: איך המיתוס הזה קשור אלינו?
להלן התשובה שלי:
בכל אדם ישנם חלקים שאינם רלוונטיים ושהיה רוצה להשאיר מאחור.
יחד עם זאת החלקים הללו הם חלק ממנו, חלקם התפתחו בתקופות חיים מוקדמות, והוא קשור אליהם. הם חלק ממי שהוא!
היכולת שלנו להמשיך להתקדם ולהתפתח תלויה במידה רבה ביכולת שלנו להיפרד מהחלקים הללו. התהליך הזה של "פרידה" הוא בעצם תהליך של מוות, כלומר, החלק הזה באישיות שלי צריך למות בכדי שאוכל להיוולד מחדש במתכונת משופרת ומעודכנת.
זו בעצם מהות הפניקס, אנו נדרשים לשרוף חלקים ישנים ששרתו אותנו בעבר בכדי להתקדם, לגדול ולהתפתח.
הפניקס מתאר תהליך לימודי והתפתחותי עמוק שכל אחד מאיתנו נדרש לקיים.
האם זה כיף? או קל? ממש לא! הרי זה חלק ממי שאני!
גם באייקידו אנו אמורים ליישם את המיתוס הזה בשיעורים. למשל, אם אני קשור רגשית לדרך שבה התרגלתי לבצע טכניקה מסוימת, כנראה שאמשיך בדרך המוכרת. "ככה אני עושה את הטכניקה" אוכל להסביר לעצמי. העניין הוא ששם גם נעצרת ההתפתחות!
רק כאשר אני מסכים "להיפרד" מהרגלים ישנים וללמוד חדשים, רק אז אוכל להמשיך להתפתח.
העניין הוא שהפרידה הזו מ"הטכניקה שלי" כרוכה בכאב, סוג של מוות של הרגל תנועתי מסוים. ומי מאיתנו אוהב פרידה ומוות? אבל, כאמור, אם אני רוצה להמשיך לגדול ולהתפתח, אני חייב להשיל מעליי את הרגלי העבר החוסמים ומפריעים לתהליך ההתפתחות. זהו בעצם תיאור מהותו של תהליך הלימוד.
כמה אתם מצליחים להיפרד מהרגלים ישנים בשיעורי אייקידו?
ובחיים, כמה קל לכם להיפרד מהרגלים שאינם משרתים אתכם?
5 Responses
האם בקצה השני של אותה הסקאלה, מצויה אולי הגישה של ״נפש של מתחיל״?
ההתרוקנות והפרידה מהידע הקיים משאירות אותנו חדשים, טריים וסקרנים ללמידה (ביחד עם התסכול וחוסר בטחון המבורכים, שעשויים ללוות את התהליך…)
אורי יקירי,
תודה רבה על התגובה מעוררת המחשבה.
אני חושב שיש קשר הדוק בין "נפש של מתחיל" לבין הרעיון של הפניקס , כלומר להיפרד מחלקים ישנים ולא רלוונטיים. יחד עם זאת, אני לא בטוח שזה בדיוק אותו דבר…
בשני המקרים, הרעיון מקסים, והמבחן הקשה והאמיתי היחידי הוא ביישום.
מאחל לנו שנינו שנצליח להתקרב ולו במעט לאידיאלים הללו.
תודה רבה!
להיפטר מהרגלים רעים זה לא דבר קל. זה מה שסוגנומה סנסאי אומר עליו:
"שימי לב להרגלים היומיומיים שלך"
"יש כמה אמירות, כמו "הרגל הוא טבע שני", ו"פעם בשימוש, לנצח מנהג". אם אתה רוצה לשנות את עצמך, עליך לסקור את ההרגלים היומיומיים שלך ולעשות מאמץ לתקן את ההיבטים הרעים של ההרגלים שלך.
יש צורך להפסיק לעשות את מה שאתה חושב שהוא רע, ולהתחיל לעשות את מה שאתה רוצה לפתח בחריצות כדי להפוך אותו להרגל היומיומי שלך, אם אתה חושב שיש לך הרגל רע ככזה או שאתה רוצה לשנות חלק מהאופי שלך .
קל לרכוש הרגלים רעים, אבל לוקח זמן לפתח הרגלים טובים, מה שלא קורה בן לילה.
חשוב לא לוותר באמצע הדרך כשאתה חושב שדי קשה להתרגל להרגלים החדשים שלך, ולהמשיך לעבוד על זה. מה הסוד של עמידה בקצב?
התשובה היא לקחת את זה יום אחד בכל פעם, לא משנה מה. מתי מחר
מגיע, אז תתמודד עם זה. אתה עושה את אותו הדבר ביום שאחרי, כשהיום החדש מתחיל.
שעות נוספות, הדברים נעשים קלים יותר והם לא קשים כמו שזה הרגיש פעם. מעשים יביאו הרגלים. הרגלים יבנו אופי של אדם.
דמותו של האדם תכריע את הגורל. כולנו צריכים ליצור הרגלים טובים."
יש גם Shu Ha Ri. לחקות, לחקור, להפריד.
אתה יכול גם לוותר על הרגלים ישנים במערכת הזו. כמובן She Ha Ri היא הרבה יותר אבל זה רק לאור המאמר שלך. (I hope Google translate did a good job 😉 )
Arjan my friend,
Thank you for your intersting comment.
As alwyas, you are bringing many excellent sayings from our beloved Suganuma Sensei.
I personally feel that these sayings are absolutely true and that the ultimate test is – how much do we manage to LIVE BY THESE IDEALS.
This is where the meaning is to be found.
I wish you and me success in striving towards these noble goals.
Thank you!
Eli
מחשבות שעלו לי מתוך קריאת המאומר: לפעמים צריך "לשרוף" הרגלים ישנים כדי להתחדש, ולפעמים ההרגלים הישנים האם אבני הבניין שלנו כדי להתקדם. כשאנו שואפים קדימה ולמעלה טוב שנבדוק אם הרגל מסויים מקדם אותנו או מעכב?
ובכל מקרה טוב להשאיר "חצי כלי ריק" כי כשהכלי מלא אין מקום לדברים חדשים.
עובדה מעניינת מהחיים שלי: בתחילת דרכי באייקידו החלטתי שאני חוגר את חגורת הבטיחות ברכב לפני שאני מניע, ולא מיד אחרי שאני מניע. הבדל קטן אולי אפילו שולי, אבל מבחינתי הוא ויתור על הרגל אוטומטי ומפנה מקום למשהו חדש, מסודר ובטוח יותר.
ממש כפי שהאייקידו הוא משהו חדש בחיי.