Ichi go Ichi e 一期一会
המשפט מיוחס למורה המפורסם של טקס התה (סן נו ריקקיו):
בתרגום ישיר מהמקור: "זמן אחד מפגש אחד" אבל לעניות דעתי "מפגש של פעם בחיים" ממחיש טוב יותר את הכוונה.
טכס התה התפתח ביפן לאורך מאות שנים. מספרים כי הסמוראים נהגו לשתות תה לפני יציאתם לקרב. אין צורך להסביר כי קיום טכס התה בנסיבות הללו כלל בתוכו את אי הוודאות באשר למי ישוב מן הקרב וכך במהלך הטכס הנוכחים הוקירו ונהנו מהרגע הנוכחי, ההנאה מהתה, טעמו, ריחו, מהחברה. בסיטואציה של "לפני קרב" המילים "מפגש של פעם בחיים" מובנות מאליהן.
כל החיים שלנו בנויים ממפגשים של "פעם יחידה בחיים!" אבל האופי האנושי מקשה עלינו מאוד לחוות את התחושה הזו. כמה פעמים אנו מצליחים להרגיש באמת אסירי תודה על מפגש? מי שנולד לו ילד יודע שזו חוויה של התרגשות עצומה. אצל רבים החוויה של יציאה מבית החולים עם התינוק חרוטה היטב. אבל לאורך השנים, אנו מתרגלים למתנה הזו שקיבלנו. נדמה לנו שאנו "מכירים" את הילדים שלנו. אך אם נחשוב על כך שוב, הם משתנים כל הזמן, כפי שאנו משתנים. המפגש שלי היום עם בני הינו "מפגש של פעם יחידה בחיים!". הדבר נכון כמובן לגבי כל מפגש אחר, עם כל אדם.
ישנו משל על כניסה לנהר האומר: "אי אפשר להיכנס פעמיים לאותו נהר".
כולנו מבינים מבחינה אינטלקטואלית ש"בחיים אין פעמיים אותו מפגש". אבל המרחק בין הבנה אינטלקטואלית לבין לחיות את התחושה הזו כמוהו כהבדל בין יידע תיאורטי לחוכמת חיים.
באייקידו אנו מתרגלים התמודדות מול התקפות שונות. המשפט "מפגש של פעם בחיים" אמור להיות נר לרגליו של כל מתאמן אייקידו. בכל טכניקה, לנסות ולהתקרב לתחושה ש"זו הטכניקה היחידה". אם נתייחס להתקפה ברצינות, יש לנו הזדמנות לתרגל נוכחות מלאה ברגע הנוכחי, ומתוך הלימוד החוויתי הזה במעבדת האייקידו (הנקראת "דוג'ו") נוכל לחפש איך אנו מעבירים את החוויה הזו למקומות "שגרתיים" בחיינו.
בתוך שגרת החיים, לזכור שכל פגישה שלנו עכשיו – ברגע זה – הינה חד פעמית ולא תהיה שוב, האין זה אתגר ראוי?
כמו תמיד, תגובות יתקבלו בשמחה 🙂
7 תגובות
תודה! מאחלת לי ולכולנו ליישם את זה, בייחוד באימונים! שבוע טוב
הי דניאל,
תודה על התגובה.
מצטרף לאיחולייך – לכולנו 🙂
להתראות.
אלי
שלום אלי יקר,
כשקראתי את שכתבת מאוד התחברתי, רק באחד השיעורים האחרונים עבדתי עם אחד מוותיקי הדוג׳ו, כשהסתיים הזמן חשבתי שלא חייתי את האימון עימו עד תום, הוא היה גבוה ממני בהרבה ולא ניצלתי זאת מספיק כדי להתאמן מול ״תוקף״ גבוה… הרי לא פעם אנו אומרים:״ חבל שלא עשיתי …״ כך גם אני הרגשתי… מפגש של פעם בחיים הוא מבחינתי להיות נוכח בסיטואציה, גם אם היא קצרה מאוד…
מיכל יקרה שלום,
אני מאוד מתחבר למה שכתבת:
"מפגש של פעם בחיים הוא מבחינתי להיות נוכח בסיטואציה, גם אם היא קצרה מאוד…"
כפי שציינת, יש לנו הרבה הזדמנויות בחיים לתרגל ולשפר את יכולתנו – להיות נוכחים בסיטואציה.
ואל דאגה, העובדה שלעיתים אנו "לא מצליחים" היא חלק מהחיים. מישהו פעם אמר שאייקידו (או כל דרך אחרת המדברת על שיפור אישי ועלייה במודעות) הוא תרגול לאנשים שעדיין אינם מושלמים 🙂
תודה שחלקת.
יישר כוח!
אלי
ללמוד לחיות ככה כל החיים – זה אתגר אמיתי. אני כיום מאוד רחוקה מהאידיאל הזה. אנסה להדפיס לי בגופן גדול ומודגש ואתלה על הקיר!!!
יאנה שלום,
תודה על התגובה.
האתגר הזה הוא אתגר אמיתי. אם לא כך, לא היינו כותבים על זה פוסטים, ולא היו נכתבים על הנושא ספרים במשך אלפי שנים.
כמו כל אידיאל, זהו מקום לשאוף אליו, כיוון ללכת בו. זה כנראה לא ממש מקום שמגיעים אליו.
לכן, להדפיס ולתלות על הקיר זה רעיון מצוין, אבל כדרכך המיוחדת – תמיד להוסיף חיוך בסיום המשפט. לזכור לחייך, גם כשמצליח לנו וגם כאשר פספסנו 🙂
בברכת יישר כוח!
אלי
My dojo is called Ima Juku. Ima means now, at this moment. There are many "now" moments. In life and in the dojo. In the dojo it means, react now when something happens, or else it is to late. It can mean react to a technique or setting up the kamiza or making sure tea is ready for after class. If the moment goes by and you did not react my regret will follow. Did you not have been alert on all the things that happen in the dojo. The moment that you could have reacted will disappear in a short moment. So be sure you are alert and make sure you "meet" the one moment. It could be the last chance you get!