הבלוג של אלי לרמן

באחד מספריו מצטט סוגנומה סנסאי את שלושת המשפטים הבאים: "במקום ללכת 40 ק"מ ביום אחד, לך 40 ק"מ ב 10 ימים, ולך בהנאה!""מי שצועד בשקט – הולך בצורה בריאה.""מי שהולך בצורה בריאה – מגיע רחוק." לעיתים מגיע לדוג'ו מתעניין באייקידו

התרגול הבסיסי באייקידו אמור להוביל אותנו למקום בו נהיה מסוגלים להגיב במלוא האנרגיה למצב של התקפה ובה בעת לנשום נכון ולהישאר במרכז. כידוע לכל מי שמתאמן אייקידו, בשיעורים התרגול הוא בדרך כלל על טכניקה בודדת ואנו משכללים את השליטה שלנו

אחת הטכניקות הכי בסיסיות באייקידו נקראת טנקאן. הטכניקה הזו נראית פשוטה להפליא, אך כל מי שמתאמן יודע שיש בה עומק רב. מייסד האייקידו נהג לומר לתלמידיו שבטכניקה הזו חבוי סוד גדול. אז מה הסוד הגדול? על פניו אין בטנקאן שום

קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם ועליו ערימת בננות. כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע. לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו ניסה

באייקידו ישנו עקרון חשוב האומר: כאשר אתה רוצה להזיז את בן הזוג, ראשית זוז בעצמך. כאשר בן הזוג אוחז את ידנו בחוזקה, הנטייה הטבעית היא לנסות ולהזיז את היד האחוזה בכוח, ואם זה לא מסתדר אז בכוח רב יותר… סוגנומה

סוגנומה סנסיי עבר במהלך חייו מספר מכובד של אימונים מפרכים. סנסאי, שאינו מרבה לספר על האימונים הללו, ציין פעם שאימונים קשים, חישול הגוף והנפש ותרגולות שמביאות את האדם קרוב לקצה גבול יכולתו הם דברים שיכולים להיות בעלי ערך. אבל, הוסיף: "אם אימונים

אופן הסיום הינו השלב האחרון בכל טכניקת אייקידו. יש להקפיד לסיים כל טכניקה מתוך ערנות ומוכנות מתמשכת להתקפה חוזרת. הרעיון הזה נקרא ביפנית "זאן-שין" או בתרגום חופשי "תשומת לב מתמשכת". באייקידו, מתאמנים רבים נוטים בסיום הטכניקה להרפות את תשומת הלב,

אחלוק איתכם חוויה אישית: חבר יקר בשם עופר ברייר, מאמן עסקי מהשורה הראשונה ואדם מקסים, פנה אליי והציע לי להשתתף בתכנית בערוץ 2. בתכנית, פרק בסדרה המפורסמת "איך להצליח בשישה שיעורים" עם פרופסור יורם יובל ועו"ד רונאל פישר, עופר לקח על עצמו

רבים מזהים את המילה אייקידו עם "שימוש באנרגיה של התוקף". זהו בהחלט מרכיב מהותי באייקידו. אז איך עושים את זה? כפי שניתן ללמוד ממשמעות המילה "אייקידו" ביפנית: "הדרך להרמוניה עם האנרגיה", אייקידו מכוון אותנו להשתמש באנרגיה בתבונה. השאיפה באייקידו היא

לפני מספר שנים קיבלתי במייל סיפור יפה שעורר אצלי מחשבה. להלן הסיפור: "בפעם הראשונה שהגעתי לשוודיה, בשנת 1990, אחד מעמיתי שוודי, היה אוסף אותי כל בוקר מהמלון. היה זה בחודש ספטמבר, קצת קר וערפילי. היינו מגיעים מוקדם לוולוו והוא היה חונה