מחבר: אלי לרמן

סוגנומה סנסיי עבר במהלך חייו מספר מכובד של אימונים מפרכים. סנסאי, שאינו מרבה לספר על האימונים הללו, ציין פעם שאימונים קשים, חישול הגוף והנפש ותרגולות שמביאות

אופן הסיום הינו השלב האחרון בכל טכניקת אייקידו. יש להקפיד לסיים כל טכניקה מתוך ערנות ומוכנות מתמשכת להתקפה חוזרת. הרעיון הזה נקרא ביפנית "זאן-שין" או

אחלוק איתכם חוויה אישית: חבר יקר בשם עופר ברייר, מאמן עסקי מהשורה הראשונה ואדם מקסים, פנה אליי והציע לי להשתתף בתכנית בערוץ 2. בתכנית, פרק בסדרה

רבים מזהים את המילה אייקידו עם "שימוש באנרגיה של התוקף". זהו בהחלט מרכיב מהותי באייקידו. אז איך עושים את זה? כפי שניתן ללמוד ממשמעות המילה

לפני מספר שנים קיבלתי במייל סיפור יפה שעורר אצלי מחשבה. להלן הסיפור: "בפעם הראשונה שהגעתי לשוודיה, בשנת 1990, אחד מעמיתי שוודי, היה אוסף אותי כל

רבים מהמאכלים שאנו אוכלים מבוססים על לקיחת חיים של בעלי חיים אחרים. כאשר אנו אוכלים חשוב לאכול מתוך רגשות תודה, ללעוס היטב לחוש היטב את

אנו מדברים על הנושא של "איך להשתמש באנרגיה בתבונה". בסרטונים הקודמים דיברנו על יציאה מקו ההתקפה והמשך האנרגיה של ההתקפה. לאחר שזיהינו את כיוון האנרגיה

אנו מדברים על הנושא של "איך להשתמש באנרגיה בתבונה". השלב הראשון, עליו כבר דיברנו, הוא יציאה מקו ההתקפה. לאחר שזיהינו את כיוון ההתקפה וזזנו הצידה,

הטכניקות המקוריות באייקידו נועדו לשבור ולגרום נזק משמעותי. הן פותחו לשימושם של סמוראים, הלוחמים היפניים, ולאורך השנים שרדו רק הטכניקות האפקטיביות. זו הסיבה לכך שתרגול

ליפול זה חלק מהחיים. אנשים מאבדים שיווי משקל כל הזמן, לא רק במהלך אימוני אייקידו: זה קורה גם בהליכה ברחוב, ברכיבה על אופניים ובכל מקום. במקום