למה הוקרת תודה - זה הכי חשוב

למה הוקרת תודה – זה הכי חשוב? 感謝報恩

רגע לפני השנה החדשה – מה הייתם מאחלים לעצמכם?

לאורך השנים בהן חייתי ביפן, סוגנומה סנסאי נהג לומר אינספור פעמים: "רגשות תודה זה הכי חשוב!"
ותמיד שאלתי את עצמי: למה בעצם זה הכי חשוב?

בשבוע שעבר סנסאי שלח מכתב לחברי הדוג'ו שמדבר על (איך לא?) "רגשות תודה והכרת הטוב". ובמקביל נתקלתי בהסבר מרתק לדרך שבה פועלת התודעה שלנו. ונראה לי שסוף-סוף (אחרי שלושים וכמה שנים) הבנתי למה סנסאי התכוון כל השנים.

רבים מכירים את הניסוי המפורסם שבו מבקשים מהצופה לספור את מספר המסירות של הקבוצה הלבנה והוא מפספס פרטים אחרים. למי שלא מכיר, ניתן לצפות בסרטון הבא:

מה אפשר ללמוד מהסרטון הזה?

השיעור הכי חשוב הוא זה: התודעה שלנו רואה את מה שהיא מחפשת!
אני חוזר: אנחנו מחפשים משהו ואז מוצאים אותו! מה שאני מחפש – אותו אמצא!
זה ניסוי ששווה לחשוב עליו שנה שלמה.

מה זה אומר?

זה אומר שבכל תחום, מה שאני מחפש הוא בדיוק מה שאמצא!

למשל, אם אני מחפש להתלונן – אמצא המון דברים שאני יכול להתלונן לגביהם: אינספור בעיות, תקלות, חוסר צדק ומה לא. חסר על מה להתלונן?

אבל, באותה מידה, אם אחפש על מה אני יכול להוקיר תודה, איפה אני יכול להחזיר טובה למי שעשו לי טוב, לחפש בצורה אקטיבית מה האנשים הקרובים לי עושים טוב ולחזק אותם על כך – פתאום אגלה שיש המון-המון דברים שאני יכול לומר עליהם תודה!

סוגנומה סנסאי כתב למתאמנים ביפן, שהצליחו לסיים שבוע אימונים רצוף בשיא החום של אוגוסט, את הדברים הבאים:

השנה בחרתי לכתוב את הקליגרפיה 感謝報恩 (קאנשיה הוו-און) – שמשמעו "רגשות תודה והחזרת טובה".

זה שהצלחת להגיע לשיעורי אייקידו בשיא החום ולא וויתרת, כדאי לומר ראשית תודה על הבריאות הפיזית שלנו. אפשר לומר תודה למשפחה שלנו על שיתוף הפעולה. לומר תודה לבני הזוג שלנו לאימונים בדוג'ו שעוזרים לנו להתאמן ולהתפתח. ותודה גם למורים בדוג'ו על ההדרכה.

בואו נמשיך להתאמן ולהתפתח תוך שאנו זוכרים להיות ברגשות של הוקרת תודה והשבת טובה.

עד כאן המכתב של סוגנומה סנסאי.

בעצם, חוכמת החיים שסנסאי מנסה ללמד אותנו כל השנים מבוססת על הדרך שבה עובדת התודעה שלנו: התודעה היא כמו פנס – מאירה ומוצאת הוכחות למה שהיא מחפשת מלכתחילה.

ואם כבר לחפש משהו, למה לא לחפש על מה לומר תודה? או למי אני יכול להחזיר בטוב?

זה גיים-צ'יינג'ר.

הנושא שלי השנה הוא לזכור לראות לפני הכל את השפע בחיי ולהיות בהודיה.

אני מבקש לאחל לכולנו שנצליח השנה לראות יותר את ה"יש", את החיוב והשפע, ראשית בעצמנו ואחר כך בסובבים אותנו, ושנצליח להיכנס לשנה החדשה ברגשות תודה והכרת הטוב.

דרך אגב, זה כמובן לא אומר להתעלם ממה שטעון שיפור. זה רק אומר שאני אגש לשפר מתוך עוצמה והודיה על השפע ולא מתוך תחושת קורבן.

תגובות והארות יתקבלו כתמיד ברגשות תודה 🙂

שנה טובה ומבורכת!

אלי לרמן

10 תגובות

  1. מפליא אותי כל פעם מחדש המפגש הכמעט ישיר בין חוויות ושיעורי החיים שאני עוברת לבין השיעורים שחווה עמך סנסיי בדוג'ו – וברורה בתוכי הידיעה שהכל קשור להכל
    גם המה וגם הלמה וגם המתי.
    והשנה, בצל מחלתו של אבי, ובני החייל ששומר על ישראל בישובים לא יחגוג עמנו ראש השנה או יהיה בבית בכיפור,
    אני מוצאת את עצמי מקבלת את החג השנה
    בלי תכנונים מפוצצים לשנה חדשה, בלי מטרות גדולות מידי,
    אלא מכירה תודה על מי שכן בחיי, על האהבה שסביבי, על הדוג'ו שנותן לי כוחות. זה מספיק.
    והשאר? – בטוחה שיגיע לאיטו, בזמן שלו
    (כמו נפילה בטוחה על המיזרון , בטוחה בעצמי ובאוקה שלי
    שבסוף אקום ואכוון לחדש..)
    ותודה סנסיי על שנה זו
    ומאחלת לך ולכל החברים.ות המופלאים
    שנה של טוב ושל רחב לב

    1. תודה רבה אורנה יקרה,
      וכמו שכתבת "הכל קשור להכל".
      אני ממש שמח שאת מקבלת כוחות מהדוג'ו. את חלק חשוב מהקסם הזה שנקרא "דוג'ו".
      תודה רבה על האנרגיה הטובה.
      שנה טובה ומבורכת!

  2. מאיר עיניים, וחשוב כל כך במיוחד בתקופה הזו שכולנו בסחרחורת של האשמות המלחמה על הדמוקרטיה

    *תודה* לך אלי על שהארת לנו את הנושא

  3. תחילת השנה, הזדמנות טובה להוקיר תודה לך אלי, על הדוג'ו אותו אתה מוביל בדרך כה נעימה, מקום המאפשר לכל אחד מאיתנו להתפתח בדרך שלו ובקצב המתאים לו. מאחל לכולנו עוד שנים רבות של חיפוש דרך אקטיבי

    1. בן יקירי,
      תודה רבה על המילים הטובות.
      תודה רבה לך על האמון והתמיכה לאורך השנים ועל היותך חלק מאוד משמעותי מהדוג'ו.
      מצטרף לאיחוליך ל"עוד שנים רבות של חיפוש דרך אקטיבי".
      אמן.
      שנה טובה ומבורכת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

הסלע שהולך בדרכו
הבלוג של אלי לרמן

הסלע שהולך בדרכו

הסיפור המקסים הבא סופר לנו על ידי מאסטר סוגנומה במהלך ביקורנו ביפן, ובמידה מסוימת היה "מוטיב מרכזי" לאורך כל ביקור המשלחת.  להלן תרגום הסיפור: "אבי

המשך קריאה »
למה להתאמן בחרב כשיש רובים
הבלוג של אלי לרמן

למה להתאמן בחרב כשיש רובים?

עד אשר קומודור פרי הגיע עם הספינות שלו ליפן והביא עימו את הרובה והתותח, כלי הלחימה הנפוצים ביפן היו חרב, חנית וחץ וקשת.
בהתייחסות לכך נשאל הסמוראי ימאוקה: "למה להתאמן באומנות החרב כאשר יש רובים?"…

המשך קריאה »