אייקידו מתחיל במקום שבו התנגשת

במהלך שנותיי ביפן, למדתי מסוגנומה סנסאי אייקידו. אבל, הוא תמיד הזכיר לנו: "אייקידו חייב להיות חלק מהחיים. החוכמה היא לעשות אייקידו בחיים!"
אני זוכר שבתחילה לא הבנתי מה הקשר. איך אומנות לחימה קשורה לחיים?
לאט לאט, דרך סיפורים קצרים של סנסאי, קריאה, והתפתחות בדרך האייקידו הבנתי שאכן אייקידו היא דרך חיים.
בימים אלה, של משבר עולמי, אשר משפיע על כולנו, מהם הכלים שניתן לקחת מאייקידו להתמודדות טובה יותר עם המצב?
היום אכתוב על משפט אחד מיני רבים שלמדתי מסוגנומה סנסאי, משפט שמתלבש לי כמו כפפת לטקס ליד – בימים אלה.

המשפט הוא: "אייקידו מתחיל במקום שבו התנגשת"

מה הכוונה?

כאשר הכל הולך חלק, ועל פי התכניות, כולנו יודעים להתנהל. זו חוכמה אבל לא חוכמה גדולה.
אבל כאשר קורה משהו לא צפוי, יש משבר – "איך אני מגיב ברגע שהתנגשתי?" זו השאלה!
במשבר הנוכחי, כאשר כללי המשחק משתנים בפתאומיות, כל אדם נורמלי, ברגע הראשון חווה הלם, קיפאון. מה שקוראים באומנויוות הלחימה FREEZE.
זה טבעי, או כפי שאני נוהג לומר בסדנאות המנהלים שלנו "זו מערכת ההפעלה המקורית שלנו".
השאלה היא מה אני עושה אחרי כן?
האם אני מרים ידיים? האם אני מכלה את האנרגיה שלי בצפייה בחדשות? מתעדכן בגרפים של הקורונה כל היום? מתווכח עם אנשים בפייסבוק?
או שאני שואל את עצמי: "מה ההזדמנות כאן?"

זוהי נקודת פיצול קריטית!
כמובן שהתשובה לשאלה: "מהי ההזדמנות?" שונה מאדם לאדם. אבל הבחירה בלהיות פרו-אקטיבי, בלפעול, בלחפש איך אני גודל מתוך המצב – ועוד יותר, איך אני עוזר לאחרים לגדול מתוך המצב – זו במידה רבה רוח האייקידו כפי שלמדתי מסוגנומה סנסאי.
זו בדיוק רוח לחימה!
אנסה לפרט כמה "הזדמנויות" שאני רואה לעצמי במשבר הנוכחי:
א. אני מרגיש שזו הזדמנות ללמד את ילדיי איך להתמודד עם משברים. התשובה אינה יכולה להיות במילים, אלא במעשים. הם מסתכלים טוב-טוב מה אני עושה. האם אני קופא או פועל?
ב. אני מלמד אותם איך לנהל את הזמן שלהם, עוזר להם לבנות תכנית יומית שתכלול את כל המרכיבים הדרושים (לימודים, ספורט, שיחות עם המשפחה, חברים, זמן משחק, נגינה, הנאות). חשוב שהתכנית שתהיה מאוזנת.
ג. הצבת יעדים והתמדה – החלטנו בתחילת המשבר שאנו רוצים להתחזק ולהתגמש פיזית. למשל, בחרנו לשפר את היכולת שלנו בקפיצה בחבל. לא קפצתי בחבל כבר יותר מעשרים שנה, אבל בזכות הילדים חזרתי וכל יום אנו מנסים לשפר את היכולות שלנו. אנו רושמים את ההתקדמות ונהנים לראות את השיפור. הם משאירים לי אבק אבל אני מראה להם שאני מתמיד ומשתפר יחסית לעצמי.
כנ"ל לגבי "גשר". תרגיל שלדעתי מקורו ביוגה ומעולם לא הייתי טוב בו. בתחילת התקופה הזו לא יכולתי בכלל לעלות לגשר, אבל שוב, בעידוד הדדי עם הילדים אני משתפר.
וכך, אנו עושים "שעת כושר יומית" ביחד.
אלו 3 דוגמאות קטנות להזדמנויות שאני רואה במצב הנוכחי.
ההמלצה שלי היא: הציבו לעצמכם מטרות, לא חייבות להיות גדולות. הראו לילדים איך אתם עושים ביחד איתם.
הדוגמה האישית היא קריטית! אם תגידו להם "תעשו ספורט" –  זה לא משכנע.
אבל, "בואו נעשה יחד" – והם שם!
אני לא מנסה להעמיד פנים שזה מצליח לי כל הזמן. ממש לא. אני עושה טעויות כל הזמן. גם לי יש נפילות. אבל גם זו דוגמה אישית. לעשות טעות (ליפול) ולתקן (לקום).
התנגשנו. כולנו! החיים השתנו בן רגע.
כפי שניסח זאת בתמציתיות סוגנומה סנסאי: "מה אנו עושים ברגע שהתנגשנו – שם מתחיל אייקידו!"
בואו נעשה מהקורונה לימונדה!
בסיום המשבר (והוא יסתיים!) , כשנסתכל לאחור, התשובות שנתנו בימים האלה הן שיקבעו איך נצא ממנו: מחוזקים או מוחלשים.
מהן המטרות שאתם מציבים לעצמכם?
אילו הזדמנויות גדילה והתפתחות אתם מזהים במשבר הזה?
מצפה בכליון עיניים לתגובותיכם מאירות העיניים.

מאחל לכולנו חג שמח, בריאות טובה והמשך התפתחות.

שלכם כתמיד,
אלי