הרומן שלי עם אייקידו החל לפני 30 שנה. ראיתי סרטון והתרשמתי מהיכולת להפיל ולהביס את היריב בעזרת טכניקה חכמה. התחלתי להתאמן וקיבלתי מה שחיפשתי: מדריך כוחני, שעל גופם של חלק מתלמידיו היו סימנים לפגיעות שחוו במהלך האימונים. אחרי חודשיים פרשתי לאחר שנפגעתי בגב.
עברו שנים עד שהעזתי לחזור לאייקידו. היה לי מזל לפגוש את אלי, את אהרון ואת יובל, וכך החל מסע מדהים. איך המטאטא משתלב? עוד נגיע לזה.
בתחילת הדרך אייקידו היה התמודדות פיזית ונפשית. "הניצחון האמיתי זה הניצחון על עצמך" אומר פתגם יפני. כך היה בתחילת הדרך וכך זה עד היום, אבל עם הזמן נוסף אלמנט נוסף, ההכרה שלא מדובר באימון, ברכישת טכניקה, אלא במשהו הרבה יותר עמוק, במדריך לחיים, במורה דרך.
כעת לסיפור המעשה.
שבת שעברה הייתה שבת שהחלטתי להקדיש לטיפול בגינה. בתום השתילות, על הרצפה הצטברה כמות נכבדה של חול ואדמה.
מלא אנרגיות ניגשתי למטאטא והתחלתי לטאטא את הרצפה. תוך כדי התנועות קרה לי משהו מוזר. התחלתי לשים לב לתנועת המטאטא, לכיוון הסיבים, לדרך בה החול מצטבר ונע מצד לצד לפי תנועתי.
"תתבונן באוקה וקח שליטה על תנועתו" – הדהד לי בראש. התחלתי באופן מודע לבחון איך תנועה עם מינימום מאמץ משיגה את האפקט המרבי. פתאום לטאטא את הרצפה הפך לחוויה אחרת לחלוטין. לא רק תנועות לאיסוף החול אלא גם חשיבה על איך הגוף שלי מתאים את עצמו באופן מיטבי למטאטא.
אייקידו… חודר באופן מופלא לחשיבה, לאינטראקציה עם האנשים, להתמודדות יום יומית עם החיים.
המסע החל. כל יום נגלה משהו חדש, תובנה מיוחדת "טיפ לחיים" כפי שאהרון נוהג לומר.
הפעם זה היה רק מטאטא. מעניין מה יביא המחר…
