באגרת ששלח סוגנומה סנסאי לסטודנטים באוניברסיטה הוא כותב:
"ברצוני לחלוק אתכם מספר דגשים שאני משתדל לשים אליהם לב במהלך חיי:
- בבוקר, כאשר אני פוקח את עיניי, להיות מלא רגשות תודה על העובדה שאני חי, ולקבל את היום בשמחה. (אני משתדל להימנע ממחשבות כגון 'החיים מובנים מאליהם' או 'ע-ו-ד יום התחיל').
- לבדוק האם איני מושפע בקלות רבה מידי מאירועים בחיי היומיום: לא להיות רגשי מידי ולא לאבד את שלוות רוחי בשל אירועים קטנים כמו מזג האוויר או שינויים אחרים.
- לבדוק האם אין הרגלים רעים המשפיעים עליי פיזית או נפשית: לדוגמה, האם אני חייב לשתות משקה חריף בכדי להירדם? או להתלונן על משהו כדי להרגיש שאני בסדר? חשוב לזכור שהחיים הם מארג של הרגלים.
- האם יש לי אתגר ומטרה שאני מכוון אליהם.
- האם אני נוהג בכנות ובתום לב באנשים שאני פוגש בחיי. מייסד האייקידו כתב בצורה ברורה: "מטרת האייקידו היא בנייתם של אנשים כנים העושים דברים מכל הלב".
אני מבקש להדגיש שכל הדגשים הללו אינם דבר שאני מצליח לעמוד בו, אלא, למרות שהם קשים להשגה, אני מקפיד בכל יום להזכיר לעצמי שכך אני שואף לחיות."
מה אתם חושבים על חמשת ההרגלים?
2 Responses
כרגיל הבלוגים שמפורסמים מזמן לזמן מעוררים לא מעט מחשבה.אכן , הגישה החיובית כלפי החיים היא חלק משמעותי ביותר בתחושה של סיפוק ובאנרגיות שכל אדם חייב לייצר על מנת לעמוד באתגרי החיים .הקושי מתחיל בתכונה שיש באופי האדם להטביע את האירועים שהאדם עובר גם אם הם טובים גם אם פחות .אישית אני קורא לכך "שריטות " בנפש .הם המעצור המרכזי שמונע לפעמים את צחיחות של התחושות , את יכולת להגיב ולהתנהג בצורה שהסנסאי ממליץ. הניתוק מהעבר , מהחוויות הלא טובות שעברנו …על כך צריך לעבוד .אומנם יש כאילה שיגידו שזכרון של דברים פחות טובים ימנעו חזרה לאותם טעויות אבל אני מתחיל להבין שניתוק מהרע מביא טוב ואת זה אני מנסה ליישם .זה אולי הצעד הראשון ליישום עיקרונות שמוזכרות במאמר.
בדיוק על אנשים כמו סוגונומה סנסאי נכתב המשפט המפורסם (ע"י ויליאם ארתור וורד): "מורה בינוני – אומר. מורה טוב – מסביר. מורה טוב מאד – מדגים. מורה מצויין – מעורר בנו השראה".