הכי קשה בהתחלה

יובל מויאל

הכי קשה בהתחלה

באימונים הראשונים באייקידו הכל מבלבל, לא מובן, לא הולך והתחושה הכללית היא שאני הכי לא יוצלח.

אבל זו התחלה – התחלה של משהו זר לכל איבר בגוף, ושל שינוי האינסטינקטים שאיתם נולדנו, ורק טיפחנו לאורך השנים. אז עכשיו אומרים לי לשנות לגמרי את איך שאני מבין את הגוף שלי? ממש לא קל.

יש דבר אחד שיכול להפריע ללימוד אייקידו ולהתקדמות עקבית יותר מהכל, והדבר הזה הוא התלמיד. זו אמנם קלישאה, אך באייקידו זה ממש כך.

אמנם לא כולם הכי אתלטים או הכי זריזים או הכי גמישים או מוכשרים באותה מידה, אבל יצא לי לראות אפילו עיוור שמתאמן באייקידו, כך שחוסר יכולת היא לא הבעיה בלמידה. אייקידו מותאם ליכולות ולרצון של כל אחד, ועל כל אחד מוטלת המשימה של לא לוותר לעצמו, לנסות שוב ושוב, לחקור ולהבין דברים חדשים על הגוף ויכולותיו.

תוך כדי האימונים אנחנו לומדים שצריך לוותר על האגו, שרוצה לשמר את כל מה שאני כבר מכיר ויודע ומונע ממני לנסות דברים חדשים לגמרי. אם ננסה להשתחרר מהדאגות של חוסר ההבנה, התסכול ותחושת חוסר האונים אל מול עצמנו, נוכל להפסיק "להפריע" לעצמנו ללמוד ולהנות מקבלת דברים חדשים.

אלברט איינשטיין אמר "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שבה השתמשנו כשיצרנו אותן". על אותו משקל, כדאי להגיע לשיעורי אייקידו עם מוכנות לראות דברים בצורה אחרת, לוותר על מה שאנחנו מכירים ולנסות לשקוע בחוויה פיזית זרה לנו. אם לא נשחרר את הרצון לאחוז באינסטינקטים הישנים שלנו, יהיה לנו קשה ללמוד את הדרך השונה שמציע האייקידו.

נדרש אומץ לשים את עצמנו במקום כזה, שכמעט בכל שיעור, אנחנו לומדים כמה עוד יש לנו להבין וללמוד, גם אחרי שנים של אימון.

אז אם כבר יש בנו את האומץ, אני ממליץ לוותר מראש על כל ניסיון להטמיע את הרעיונות והידע הקודם שלנו באימון, ולתת לעצמנו להיסחף לתוך עולם של גילוי רעיונות פיזיים ופסיכולוגיים חדשים, מעוררי מחשבה, שניתן ללמוד ולחקור במשך תקופת חיים 🙂

בהצלחה!

 

שתף בפייסבוק

16 תגובות

  1. מאוד אהבתי והתחברתי לפוסט.
    אין ספק שתחושת ה"לא הולך לי כלום" והתסכול בתחילת הדרך יכולים למנוע מאיתנו ללמוד, וגם לא בתחילת בדרך.
    אני חושב שגם אם אתה מתאמן כבר הרבה זמן,חשוב לבוא כמה שיותר נקי ופתוח לקבל בכל שיעור,ובכל תנוחה, גם אם לא הולך טוב.
    וגם אם ראית תנוחה מסוימת כבר עשרות פעמים,לגשת מחדש אל התנוחה ואל ההסברים ועם המוכנות ללמוד ולראות דברים בצורה אחרת.

    • תודה על התגובה והפרגון תומר 🙂
      מסכים לגמרי – הקושי למתחילים וותיקים הוא אותו הקושי, רק שמתחילים עדיין לא רגילים לתחושת הקושי שמתלווה לרוב השיעורים. הקו בין חוויה לימודית לבין תסכול מעיק הוא מאד דק, ולכן כדאי ללמוד לשחרר את המוכר.
      להגיע עם "נפש של מתחיל" לכל שיעור זה אחד האתגרים הקשים ומאחל לך לשמר את הגישה הזו לכל אורך הדרך!

  2. נפלא יובל !

    כמה פשוט ,אמיתי ונכון .

    המאמר מעלה תובנות שכולנו ( לפחות חלקנו ) חשים כך אבל טקסט כתוב מעלה
    את רמת המודעות לרבדים שהיינו כהים לגביהם – אישית הטקסט תורם לי יותר להבין את תרומת האימון באייקידו לחיי היום יום .

    לדעתי , ראוי שכל מורה בדוג'ו ידפיס את המאמר ויאפשר לכל חדש/ה לעיין בו עוד לפני העליה על המזרן .

    • הי יצחק! תודה רבה 🙂
      כשכתבתי את זה אפילו לא חשבתי על הצד של חיי היום יום, למרות שזה כל כך מתבקש. אז תודה על ההארה!
      אני חושב שיש מספר פוסטים באתר שיכולים להוות "קריאה למתחילים" ואולי באמת שווה לקבץ אותם ל"תיק צידה לדרך" עבור מתחילים, וגם ותיקים שרוצים להיזכר בהתחלה.

  3. יובל שלום ותודה על הפוסט המעניין ונותן התקווה.
    שיעורים שהרגשתי שהיו טובים עבורי מאחרים הם כאלה שבהם הבנתי והפנמתי עקרון בסיסי או אבן בניין באייקידו, לא תרגיל מסובך אלא משהו בסיסי כמו יציאה מקו התקפה, תשומת לב ותנועה מהמרכז ולא עם כוח הידיים…
    הבנה כמובן תורמת אבל לא מספיקה ולפעמים אני חושב שכדי להתקדם צריך, כמו במוסיקה, לעבוד הרבה על סולמות וטכניקה לפני שנוכל באמת לנגן כמו שצריך. אגב, אני מוצא יופי גם בביצוע מושלם של סולם.

    בברכה, רון

    • הי רון,
      תודה לך ושמח שהמילים נותנות תחושת תקווה 🙂
      אני מסכים לגמרי שהכי חשוב להבין את העקרונות הבסיסיים בכל טכניקה, לפני הכל. לדוגמה, להתמקד רק ביציאה, או רק בצעדים, או רק בתנועת הידיים או אפילו רק במבט. הדוג'ו זה בדיוק המקום לעשות את זה.
      אנחנו בדרך כלל ממהרים להשלים את כל החלקים בטכניקה חדשה לגמרי ולא שמים לב לכל החלקים והעקרונות החשובים שאנו עלולים להשמיט בדרך לסיום הטכניקה.
      הבנה בלבד לא מספיקה, אבל לאחר שאנו מבינים את חלקי הטכניקה והעקרונות החבויים בה, אנו יכולים להתחיל ללטש אותה באמת.
      אני לא מבין גדול במוזיקה, אבל יכול להעריך את האתגרים הדומים בדרך לביצוע מוצלח של יצירה וחושב שתהליך הלמידה דומה מאד.
      מאחל לך שתמשיך ללמוד, ללטש ו"לגלות" את העקרונות החשובים גם במוזיקה וגם באייקידו!

  4. תודה יובל על הפוסט מאיר העיניים שלך.

    הוויתור על האחיזה במוכר באמת דורש אומץ רב וכן מידה לא מבוטלת של צניעות (כמו שכתבת ויתור על אגו), במיוחד עם צבירת הקילומטרג' באימונים. לחזור לנקודת המבט של תלמיד מתחיל ולוותר על העמדה של היודע והמבין זה לא פשוט אבל, כמו שכתבת בפוסט, מאפשר את הלימוד הטוב ביותר.

    תודה על התזכורת ועל זיקוק הרעיון!

    • תודה אריאל.
      לחזור בכל פעם מחדש לנקודת מבט של תלמיד שיש לו עוד הרבה ללמוד זה אתגר, גם בהתחלה. יש קושי עצום לשחרר את מה שכבר מוטמע בנו, גם אם הרצון קיים. בדיוק בגלל זה, במהלך השיעור, חשוב לזנוח את כל מה שמונע מאיתנו להיכנס ל"אזור הזה", כמו למשל הניסיון להוכיח משהו לעצמנו. ועל ידי כך לתת לעצמנו באמת באמת להיפתח לחוויה שונה, שחבויה מאיתנו לחלוטין, אלא אם נצליח לשחרר 🙂

  5. אני מזכיר לעצמי את המעריצות האלו שבאות בסוף ההופעה לאומן ואומרות לו: "שיואו, אני מרגישה שכתבת את השיר הזה עליי"!

    תחושת ה"לא הולך לי כלום" היא הפרמיס שלי, בינתיים לפחות…

    בתור המתאמן החדש ביותר (פלוס מינוס) בדוג'ו, אני מנסה להבין את הגישה של האייקידו דרך הקבלה לעולם המוזיקה שממנו אני בא.

    בעוד האימונים על כלי מסויים יכולים להיות בכל רגע נתון- באייקידו אני תלוי בזמן האימון, במשתתפים שמתאמנים איתי וב"סדר היום" שהכין המדריך (כרגע כשיוצא ב"הגרלה" איזה שיהו נגה , שומן אוצ'י איקיו או אם היקום ממש אוהב אותי – אפילו שומן אוצ'י אירימי נגה- אני מרגיש כאילו זכיתי במליון דולר מינימום).

    לכאורה, כל הפרמטרים ה"מגבילים" האלו מקשים על תהליך ההתקדמות משום שאי אפשר להתאמן at will – אך אולי זהו המסלול שאני בתור "נובי" אמור לעבור.

    תודה יובל על הפוסט המרגיע הזה!

    • תודה על האתנחתה הקומית עם משפט הפתיחה 🙂 אני עדיין צוחק…
      האמת שאתה ועוד כמה מתאמנים חדשים שהצטרפו לאחרונה היו ההשראה לפוסט הזה.
      כל התנאים (בעיקר בתחילת הדרך) באייקידו מוכתבים מראש לא להיות לטובתך: הכל הפוך מאיך שהגוף מכיר, הרבה תלוי בבן הזוג לאימון, זמן האימון והתרגול בתוך השיעור מוקצב… בקיצור, למה נרשמתי?!
      זה מקום מצוין לבדוק איך אני מתמודד בתוך כל התנאים שמוכתבים לי, וזו בחירה שאתה יכול לבצע בכל רגע. אלי כתב פעם פוסט יפה על המרווח שבין הגירוי לתגובה. זה נמצא כמעט בכל סיטואציה בחיינו (בעמידה בתור, על הכביש, בשיחה עם נציג שירות…) ואימוני אייקידו אולי יכולים לעזור לתרגל את הדרך שבה אנחנו בוחרים להגיב לכל מה שמוכתב לנו.
      אז אם בשיעור הבא לא ייצא משהו מוכר ומנחם, אל תתבאס, זו הזדמנות מצוינת לתרגל את ההתנהלות בתוך הטכניקה ש"הפלתי עליך". זו דרך ארוכה, אז אם כבר הולכים בה, עדיף ליהנות מכל פרח קטן בצד הדרך 🙂
      בהצלחה, ושמח שהצטרפת!

  6. הי יובל , לאחרונה התחלתי לקרוא שוב פוסטים ישנים . עם זמן מגיעות תובנות חדשות ואני מרגיש צורך לומר מה אני מרגיש . אז , כל ההתחלות קשות….כן עם תיקון קל …כל שיעור קשה וכל שיעור הוא התמודדות חדשה . הפתגם "ניצחון אניתי הוא הניצחון על עצמך "מקבל תוקף כמעט בכל תרגיל .נכון , התחלתי מאוחר …נכון שאני לא גמיש כמו אחרים …אבל איקידו מתאים לכולם בכל גיל ובכל מצב והרצון האישי הוא שיקבע לאן תגיע . לכן , מה שכתבת מסתדר לי וגם מעודד אותי לחשוב שהשמיים הם הגבול .היום יהיה גלגול "בצד " מחר יהיה יותר טוב . תודה על הפוסט.

    • הי דרגו, זה באמת נחמד לחזור לפוסטים ישנים ולגלות שאנחנו רואים דברים קצת אחרת 🙂
      אני שמח שהטקסט הקצר שכתבתי מעודד אותך להמשיך ומזכיר לך שהכל תלוי בכמה אנחנו משקיעים בעצמנו.
      כל שיעור זו הזדמנות לבחון יכולות ותובנות מחדש, וגם הזדמנות לנסות ולדחוף את עצמנו קצת יותר. אני חושב שככל שנצליח להוציא את עצמנו מ"אזור הנוחות" שלנו, כך נצליח ללמוד יותר.
      בהצלחה!

  7. פתאום גיליתי את החלק הקסום הזה באתר..בדיוק כשם שגיליתי פתאום את האייקידו..
    בתור חדשה "מהניילון" , שאפילו טרם מתאמנת עם חליפה, המילים שלך כאן, אופן כתיבתן ומהותן בהחלט מחממות ומרגיעות…
    תודה על זה (:

    • שמח לשמוע שהמילים מרגיעות.
      להיות "חדשה מהניילון" זו תקופה נפלאה, שרק אחרי שעוברים אותה, יכולים להעריך כמה כדאי וחשוב לזכור ממנה כמה שיותר.
      תהני מלהיות חדשה ומאחל לך שנים רבות של תחושה של חדש 🙂

רשום תגובה

‪Google+‬‏
תפריט|Menu