איך להתייחס להערות וגערות מהמורה? – 叱られるうちが花

באחד הספרים שלו מספר סוגנומה סנסאי סיפור מרתק על מערכת היחסים בינו לבין אוסאווה סנסאי.  אוסאווה סנסאי, למי שאינו מכיר, היה המורה הראשי בארגון האייקידו העולמי לאחר פטירתו של המייסד.

וכך מספר סוגנומה סנסאי:
"אוסאווה סנסאי גער בי פעמים רבות מאוד (כמובן שהסיבות לגערות הללו הן באחריותי המלאה). עד כדי כך הרבה לגעור בי עד שאחת הבנות שעבדה במשרד של הדוג'ו שאלה אותי פעם 'מדוע אוסאווה סנסאי גוער רק בך?'

גם אותי הטרידה השאלה הזו ויום אחד שאלתי את טוהיי אקירה סנסאי (אחד המורים הבכירים לאייקידו שהלך לעולמו זה מכבר) את השאלה הזו ממש. תשובתו של אקירה סנסאי  הייתה: "כל עוד אוסאווה סנסאי גוער בך אתה צריך לשמוח! מי שסנסאי חושב שאין לו סיכוי להתפתח הוא כלל אינו טורח להעיר לו'."

איך אתם מרגישים כשגוערים בכם?
האם גם אתם, כמו רבים וטובים, מרגישים מותקפים? נכנסים למגננה?
או שמא אתם מצליחים לראות את התמונה הגדולה יותר ולהיות אסירי תודה על ההזדמנות להשתפר?

סיפורים אישיים, חוויות אישיות ותגובות בכלל יתקבלו בברכה.

שתף בפייסבוק

16 תגובות

  1. תודה רבה על כך שאתה גוער בי.
    מעט מורכב יותר אך, זה כך גם עם ילדינו. אנחנו מנסים לכוון אותם כל הזמן כדי לתת להם את הכלים הטובים ביותר לחיים.
    גם בעובד מוצלח נשקיע יותר מאחרים.

    • רוני שלום,
      תודה על התגובה.
      אכן העלית נקודות חשובות: איך להעיר לילדנו בכדי שיוכלו לקבל את הביקורת?
      אני שמח שאתה מקבל את הערותיי בצורה חיובית. הכל נובע מהערכתי אליך.
      שוב תודה.
      אלי

  2. אכן, אני סופג הערות, ביקורות, גערות ותלונות מאז שאני זוכר את עצמי. הייתי שמח מאוד באם התגובות האלה, כלפיי, היו אכן תוצאה של אכפתיות ואמונה של מישהו ביכולתי ובפוטנציאל הטמון בי.
    אני מניח שכל אדם מונע מסיבות ודחפים שונים, הגורמים לו להביע ביקורת והערות כלפיי אדם אחר. הם גם נשמעים אחרת מאדם לאדם.
    אנסה להשתמש בפרשנות של סוגנומה כי היא מאוד מוצאת חן בעיניי.
    בנוסף לדברים אלה, אני מנסה להתאמן בהפחתה משמעותית בכמות ההערות והביקורת שאני בעצמי נותן לאחרים…(לא ממש מצליח לי העניין הזה).

    • אורי שלום,
      תודה על התגובה הכנה והמדויקת.
      אני חושב שכפי שציינת – יש חשיבות גדולה שאנו נבחר ממי אנו מעוניינים לקבל ביקורת. אם הוא מבחינתי "מורה" – כלומר אדם שאני בחרתי, שאני מעריך ומכבד, אני אישית הייתי מנסה לקבל את הביקורת כפי שהיא. אם לעומת זאת הביקורת מגיעה מאדם שאיני מגדיר כ"מורה" – אזי כדאי לבדוק האם הביקורת הזו נכונה או שמא היא נובעת מעניינים לא פתורים של המבקר עצמו.
      לגבי הערתך על האימון האישי שלך ואני מצטט:
      "אני מנסה להתאמן בהפחתה משמעותית בכמות ההערות והביקורת שאני בעצמי נותן לאחרים…"
      אני חושב שזהו אתגר ראוי לכולנו. יישר כוח!!!
      שוב, תודה.
      אלי

  3. שלום אלי, נושא המשוב מאוד חשוב ומורכב בעיני.
    בתרבות שלנו אין לדעתי מקום לגערות, והן גם עלולות להוביל להסתגרות ואטימות של הצד הנגער. לרובינו לא קל לקבל ביקורת, אם כי לעיתים קרובות אנו כמהים לה. לפעמים אנו חווים מצב בו אנו לא מקבלים כלל משוב כשהוא מאוד נחוץ לנו. זה יכול לפגוע בנו בגלל ההסבר שניתן לסוגנומה סנסיי: כי זה אולי מעיד על חוסר אכפתיות מאיתנו או על חוסר אמונה ביכולתינו להשתפר. לעיתים קורה גם שאנו מקבלים משוב חיובי בדיוק כשאנו זקוקים להערה או משוב בונה, לא בהכרח חיוביים, לצורך שיפור וצמיחה.
    כמו בהרבה תחומים בין-אישיים וכמו באייקידו באופן כללי, ההתאמה של העוצמה, התזמון והמרחק (ביפנית זה נשמע טוב יותר, אבל איני זוכרת את כל המילים) – של ההערות והמשוב עבור שני האנשים הספציפיים בנקודת הזמן הספציפית – הוא האתגר האמיתי.

    • חנה שלום,
      תודה על התגובה המרתקת.
      היטבת לנסח את הדברים, טוב כל כך שאני מרגיש שאין לי הרבה מה להוסיף.
      אכן הנושא של קי-דו-מה בהקשר של משוב או לצטט מדברייך "העוצמה, התזמון והמרחק של ההערות והמשוב עבור שני האנשים הספציפיים בנקודת הזמן הספציפית – הוא האתגר האמיתי." מדויק להפליא.
      היכולת לקלוע בתזמון , בעוצמה ובמרחק הנכונים הם הרמה של המורה המושלם, ואנו כבני אנוש יכולים לנסות ולשאוף לשם. לי יש עוד דרך ארוכה…
      שוב, תודה רבה על התגובה מאירת העיניים.
      אלי

      • שלום אלי,
        הנושא של קי-דו-מה בהקשר של משוב מאתגר אותי בכל התחומים, וכמובן כלומדת (וכמלמדת).
        אני באופן אישי עדיין בשלבי לימוד ששאיפה לשלמות פחות חשובה, שהשאיפה לשיפור מתמיד היא ההמהות האמיתית.
        אני מעריכה מאוד ומודה מאוד על כל ההערות והמשובים שנתת לי, וגם על כל אלה שאזכה לקבל ממך בעתיד.
        חנה

      • שלום אלי,
        הנושא של קי-דו-מה בהקשר של משוב מאתגר אותי בכל התחומים, וכמובן כלומדת (וכמלמדת).
        אני באופן אישי עדיין בשלבי לימוד ששאיפה לשלמות פחות חשובה, שהשאיפה לשיפור מתמיד היא ההמהות האמיתית.
        אני מעריכה מאוד ומודה מאוד על כל ההערות והמשובים שנתת לי, וגם על כל אלה שאזכה לקבל ממך בעתיד.
        חנה

  4. תודה על רשומה חשובה.
    אצלנו נכתב כך במשלי יג: "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה"״
    לאמור: בן חכם הוא כזה שזכה לביקורת מאביו.
    בן לץ הוא כזה שאביו חסך ממנו ביקורת והערות.

    לעניות דעתי, מוטב להעיר או להסביר באופן ברור והחלטי אך מוטב שלא לגעור אלא אם כן מדובר במקרים קיצוניים ביותר. גערה בתקופתנו ובארצנו אינה מתקבלת בעין יפה ויוצרת מתח ואוירה עכורה בדוג׳ו.

    התמודדות עם גערה הוא לעומת זאת סוג של עיצוב וחישול הנפש. רק חבל שבשל אי ההתאמה לתקופתנו, עלולים בדרך לקלקל קשר נהדר בין מורה לתלמיד.

    • תודה על תגובתך.
      אני מסכים שבתקופתנו המושג "גערה" פחות נפוץ. גם אני באופן אישי איני אוהב שגוערים בי ומאחר וכך אני מאוד משתדל להימנע מגערות.
      היכולת לקבל ביקורת מבלי להרגיש מותקף היא מספיק מאתגרת לדעתי.

  5. ודרך אגב, בצירוף מקרים מופלא עמדתי היום לפרסם רשומה אודות הפתגם שרשום ביפנית וחלקו השני (הוֹטוֹקֶה). נראה שכעת בזכות רשומה זו, אין צורך עוד בזה. אך יהיה נחמד אם יהיה לך זמן להוסיף לאלה שאינם יודעים יפנית את מהות הפתגם שאת הקשרו הבודהיסטי אתה בוודאי מכיר.

  6. בנושא הקשור לגערות וביקורות הייתי מעדיף לפצל זאת. כלומר גערות אפשר לשים בצד, אך ביקורות תמיד טוב וכדאי לקבל ולא משנה באיזה מינון זה בא. כל ביקורת תמיד מתקבלת בברכה כשיודעים איך לשדר אותה ובמיוחד כשלומדים איך לקבל אותם. אך גערות זה כבר פאסה/צורת התנהגות שהייתה מקובלת בעבר. ברגע שביקורת משודרת באופן ראוי ומכובד יש לה יותר עוצמה, ויותר קל להפנים את התוכן הנאמר בה. כה אמר קהלת, ט פסוק יז – "דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים–מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל, בַּכְּסִילִים."

    • אדיר היקר,
      תודה על התגובה היפה ומאירת העיניים.
      אכן, הנושא של גערות אינו מקובל בדורנו ואני חושב שבדוג'ו שלנו אינו מקובל.
      היכולת לתת ביקרות בצורה טובה ובונה הוא אתגר ראוי. הרבה פעמים "איך" הדברים נאמרים יותר חשוב מ"מה" נאמר. אפשר להעביר ביקורת בונה אך הדרך חשובה מאוד.
      שוב, תודה על התגובה המחכימה.
      אלי

  7. המוח מבין אבל הלב לא מפנים. גם אחרי שנים, הגערות של הסנסיי עדיין עושות לי קרעים בלב. אני גם לא בטוח שאני מסכים עם הנחת היסוד שכל תשומת לב, תהיה רעה ככל תהיה, מצד הסנסיי היא כמעט תמיד בהכרח טובה. אולי זו הסיבה שלי עדיין כואב (לא נכתב בסרקזם).

  8. זה תלוי מי גוער. יש כאלו ש'גוערים' כי הם אוהבים להתעלל מילולית. במקרה הזה צריך ללמוד לא להיפגע ולא לקחת ללב. ואם מקבלים גערה ממישהו חיובי שנותן ביקורת בונה, צריך לשמוח כי הוא נותן לך מידע איך להתקדם.

    • שלום שרה,
      תודה על התגובה.
      אני מסכים לגמרי, יש הבדל תהומי בין גערה ממקום של התעללות לבין הערה ממישהו שרוצה לסייע לך להתקדם.
      ניסחת זאת מצוין.
      בברכה,
      אלי

רשום תגובה לאור

‪Google+‬‏
תפריט|Menu