מתוך מחברת המדריך של סוגנומה סנסאי 7

באחת מהדגמות האייקידו הגדולות (אמבוקאי) הגיע להדגים המורה הראשי בהומבו דוג'ו בטוקיו באותה תקופה, אוסאווה-סנסאי.

בדבריו בפתיחת האמבוקאי הוא אמר:

"אייקידו אינו משהו שעושים במטרה להראות לאחרים, אבל אם לא תראה איך יבינו?"

וסוגנומה סנסאי מוסיף במחברתו:

"האיזון הזה הוא לגמרי לא פשוט".

מה אתם חושבים על הטקסט הזה?

מחכה לתגובות שלכם…

שתף בפייסבוק

11 תגובות

  1. צודק בהחלט אני מסכים אתו ב 100% כמו קראטה קונג פו תאי צי וכו כל הדברים הנל לא נודו לעשותם על מנת להראות חיצוניות על על עבודה פנימית בנפש האדם ולא לשם רהב והתרברבות אלא לשם הגנה עצמית משמעת עצמית איזון פנימי וכו ובעים בא מישהו ללמוד את הנל על מנת להתייהר ולהרברב על חברר או בואו אני יראה לכם מזה כל הנל לא שווה בשבילו כי לא לזה התכוון המחבר והנל לא ראיו ללמידה על שלא ישיג את האיזון הפנימי שלו וסיר את מידת הרהתנות מעצמו אלו הם קוי מחשבותי המשך יום נעים ובהצלחה בהמשך ההוראה ולמידה לשאר וכלל התלמידים

    • יובל שלום,
      תודה על תגובתך.
      מדבריך עולה שאתה מסכים לדעתו של אוסאווה-סנסאי.
      גם אני, כמוך, מאמין שיהירות והתרברבות הם הכיוון ההפוך לזה שאליו אנו אמורים לצעוד.
      תודה ששיתפת.
      אלי

  2. אחרי מספר שנים של אימון חשבתי שאני מבין. ההארה הראשונה שלי הייתה מאוחר יותר כשהבנתי שלמעשה לא הבנתי הרבה.
    עד היום אני לומד. יום אחד אולי אבין ממש.
    כך שלדעתי גם אם מראים לא מבינים. המקסימום שניתן לעשות הוא לגרות את הסקרנות וזו אולי סיבה מספקת להראות.

    • רוני שלום,
      אני בהחלט מזדהה עם התגובה שלך. אני חושב שגם אוסאווה-סנסאי התכוון להדגמות ככלי להבאת האייקידו למודעות וכפי שכתבת לעורר סקרנות.
      תודה שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  3. ניסיתי לחשוב מי זה "יבינו", ואני רואה את זה ככה.
    הרי אייקידו זה לא הצגה. מספיק רק שני אנשים לעשות אייקידו, והיחידים שצריכים להבין זה האחד את השני. האוקה את הנאגה ולהיפך.
    אני חושב ששני האורים של האייקידו מדברים על הקושי בהבנה של מהות האדם העומד מולך, בין האוקה לנאגה, לשוחח בתנועות.
    אני, בתור בחור עדין, ועדיין בחיתוליי בכל מה שנוגע לאייקידו, יוצא לי להרגיש על בשרי את הנקודה הזאת, ואני מנסה להתמודד איתה בכל שיעור. עדיין אני לא שולט מספיק בטכניקה כדי להתפנות "לשוחח" עם בן הזוג ולהעביר לו את המהות שלי, אבל אני סבלני 🙂

    • דני שלום,

      תודה על התגובה.
      התגובה שלך היא דוגמה מצוינת לעושר שהתגובות מוסיפות לבלוג בכלל ולי באופן אישי. לקחת את הטקסט למקום שאני לא חשבתי עליו ובזכותך ראיתי אותו מזווית חדשה ורעננה.
      הנושא של "לשוחח עם בן הזוג בתנועות" הוא בהחלט הגדרה מעניינת לאייקידו.

      תודה שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  4. "העיקר הכוונה"
    כשאתה מראה לאחרים: האם המטרה היא ללמד? לפתח? לעזור?
    או להשוויץ? וכד.
    לדעתי הכוונה של מי שמציג אייקידו היא ברורה לפחות לו עצמו.
    יכול להיות שהאיזן הוא בין מה שאתה חושב שהתכוונת למה שנתפס בעיניי האחר (או איך שהוא קבלת את זה בסוף) כוונהתוצאה.

    • אסף שלום,

      תודה על התגובה.
      גם בתגובה שלך גיליתי פן נוסף של הטקסט עליו לא חשבתי. בהחלט מעניין לחשוב על זה מהזווית שציינת:
      מה כוונתו של האדם המראה ומהו האיזון בין כוונתו לתוצאה (הדרך בה עבר לצד השני).
      זה נראה לי נושא מרתק באייקידו, כמו גם בחיים.

      תודה רבה שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  5. אותי הכי תפס החלק של המשפט :"אם לא תראה איך יבינו?" – כמתאמנת מתחילה אני מתבוננת טוב טוב בנעשה על מנת להבין כמה שאפשר לפני ביצוע הטכניקה, אבל בפועל יש מרחק רב עדיין בין ההבנה שבצפייה לבין המעשה וזה מוביל אותי לתובנה שדרושה בהבנה מסוג זה הרבה סבלנות, התמדה ובעיקר צניעות (גם כשחושבים שמבינים יש עוד דרך ארוכה, יש עוד על מה לעבוד).

    יום נפלא,
    מיכל

    • מיכל יקרה,
      תודה על התגובה וזווית ההסתכלות המעניינת.
      אכן, גם אני כמוך מרגיש שיש מרחק בין ההבנה שבצפייה לבין המעשה. ואם כפי שציינת זה מפתח אצל מי מאיתנו סבלנות, התמדה וצניעות – מה עוד נוכל לבקש?
      שוב תודה רבה.
      בברכת יישר כוח!
      אלי

  6. המורה המלמד בדוג'ו עוסק בפיתוח עצמי של אומנותו. תלמידיו הם מעין "כלי עבודה" בעבורו. הרי אם יתאמן עם שותף אחד לאימונים – האתגר ההתפתחותי שלו עצמו יהא מוגבל. התלמידים המגיעים ומעוניינים ללמוד אייקידו מהמורה מנסים לפרש את אומנותו של המורה על פי הפריזמות שלהם. אייקידו בו התלמיד מעתיק את מורהו נדון לכשלון מראש. היכן החדשנות? היכן האבולוציה? היכן ההתפתחות העצמית? היכן האמירה והסגנון האישיים? תלמידים חדשים רואים ועושים, בשלבים ראשוניים העבודה היא חיצונית. עם הזמן מתפתחת היחכולת להתבונן פנימה בעיקר ככאשר המורה מסייע לתלמיד לחזור אל התלם וזאת על מנת לאפשר לו, לתלמיד, להתפתח בעצמו. תלמידים רציניים, מצליחים "לגנוב" את הסודות הקטנים מהמורה, המורה שמזהה את אותם התלמידים לעיתים אף מעניק להם מסודותיו.
    דוגו' שיש בו רק תלמידים מתקדמים נהיה שבלוני, צפוי ובלתי מאתגר. תלמידים חדשים חיוניים להתפתחות המורה והתלמידים האחרים.
    אני לכשעצמי – ככל שאני מתקדם, אני רואה כמה חשובה הצניעות. המודעות לכך כי איני מבין דבר מאתגרת אותי להמשיך ולנסות.יש בי הבנה צלולה ומפוכחת כי החלק היחסי שלי בתמונה הכוללת הוא אפסי מחד ואינסופי מאידך אולם אני מניח שהכלים שלי לפרש את מה שאני רואה אצל המורה שלי משתפרים. היום, אני טוב יותר ממה שהייתי אתמול. מחר (יום חדש לא?) מקווה להיות עוד יותר טוב מהיום.
    חתימה טובה.
    טל

רשום תגובה למיכל אנדרייב

‪Google+‬‏
תפריט|Menu