הגוף והנפש – מי חשוב יותר? סיפורו של עמנואל קאנט

(מתוך הספר: "נאקאמורה טמפו סנסאי"/ סאסאקי מאסנדו; תרגום מיפנית: אלי לרמן)

עמנואל קאנט נולד בפרוסיה בשנת 1724.  הוא נולד עם מחלת רככת קשה (מחלה בה העצמות אינן מתקשות ונוטות להתעקם) וכתוצאה ממנה גבו היה מגובן. בנוסף לכך סבל מאסטמה קשה.בשל מחלתו הוא נהג להתלונן תכופות על מר גורלו.

כשהיה בן 17, הגיע הרופא האזורי לכפר בו הוא גר. אביו של קאנט שרצה להקל על מכאוביו של בנו הזמין את הרופא לביתם לבדוק אותו. השיחה בין הרופא לקאנט התנהלה כך:

"שמך עמנואל קאנט, נכון? יש לך גוף מעוות, וגם אסטמה קשה. ממש כואב הלב לראותך!" אמר הרופא והמשיך "אבל כשאני אומר כואב הלב, אני מתבונן רק בגופך. אבל אינני מוצא שום בעיה בנפש שלך."

"בעולם שלנו יש אנשים רבים היוצרים בעצמם דאגות בנפשם ללא צורך. האם שמת לב שכאשר אנו ישנים אין לנו דאגות, אין עצב ואין עוני. הלא כן?  וכך למרות שלנפש אין צורה, בשעות הערות (כאשר אנשים ערים) דרכם של בני אדם היא לחשוב מחשבות ולדאוג שלא לצורך. אני ממליץ לך  לפעול כך: אם אתה כבר חושב מחשבותחשוב באופן חיובי. גם כשקשה וגם כשעצוב, ראה בכל דבר ניסיון שנשלח אליך מאלוהים. את הקושי והעצב החלף בשמחה ורגשות תודה. הפוך את נפשך למלאת אור, לנפש שמחה. וכך באופן טבעי תרגיש יותר טוב. כך בנויים חוקי היקום. זהו כוח הריפוי הטבעי!"

"אם כל הזמן תתלונן הדבר לא יזרז את ההחלמה שלך אך יקשה על הסובבים אותך".

"כל אדם מגיע לעולם הזה עם משימה, ואלוהים מעניק לאדם את כל הדרוש לו לביצועה. ועוד, אלוהים מעניק לכל אדם בצורה שוויונית בכל יממה שנת לילה אחת ובכל חיים שנת נצח אחת. לכן אומרים שהגוף מושאל לנו מאלוהים: בבוקר אתה שואל את הגוף ובערב מחזירו, ובלילה הבעלים (אלוהים) דואג לנקותו ולתקנו".

"אומר לך בכנות, אם יימשך מצב בריאותך הנוכחי, אני מעריך שיש לך עוד שנתיים לחיות. אנא חשוב באופן חיובי. ועשה זאת לו רק כהוקרת תודה להוריך על כך שגידלו אותך עד כה מבלי שנצרכת לעבוד. חשוב באופן חיובי גם אם אין זה אמיתי!"

הצלחת לשרוד עד כה בזכות נפשך החזקה. לכן היה אסיר תודה בנפשך על העובדה שיש לך נפש חזקה.

כל אדם צריך להיות לעזר (לתועלת) לאדם אחר, אך עם גוף כשלך הדבר קשה ביותר. מה שתוכל לעשות הוא להקפיד לא להתלונן בפני הוריך. זו תהיה דרכך לעזור להוריך. "

בגיל 17 החליט  קאנט  לשנות את גישתו לחיים ולזכור בכל דבר רק את השמחה ורגשות התודה. הוא הפסיק להתלונן. תוך שנה הוא החלים לחלוטין מהאסטמה הקשה שהייתה לו.

קאנט כותב לעצמו: "ברגע ששיניתי גישה ובחרתי לראות את האור והשמחה האסטמה נרפאה. אם כך, הגוף והנפש – מי מהם הוא ה'אני' האמיתי? הרופא לימד אותי שהאדם הוא הנפש. ישנם אנשים רבים שהתברכו בגוף בריא לחלוטין ובנפשם מרגישים חסרי מזל וחסרי יכולת ובוחרים לראות את החושך והשלילה למרות שהחיים הם מתנה חד פעמית. אני הצלחתי ע"י שינוי גישתי הנפשית, לגישה חיובית, שמחה ומלאת תודה – לרפא את האסטמה שלי. אמנם עם גוף כמו שלי לא אוכל לעבוד אבל אוכל לחקור מהי הנפש ובכך להיות לתועלת לאנשים אחרים."

כך מצא קאנט את ייעודו בחיים והפך לפילוסוף בעל שם עולמי. ובניגוד לכל הסיכויים, למרות שצפו לו רק שנתיים לחיות (עד גיל 19) הוא נפטר בשנת 1804 בגיל 80.

לאן לוקח אותך הסיפור הזה?

מצפה בכיליון עיניים לתגובותיכם.

שתף בפייסבוק

10 תגובות

  1. בס"ד
    אם היית מסתיר את המקורות לסיפור, הייתי קרוב לחשוב שכתב אותו רב יהודי. העקרונות האלו הם חלק מהמידות שמוזכרים בספרי המוסר של חז"ל ועליהם צריך לעמול כל חיינו והלואי…. למרות שרבים יסכימו לדברים הנאמרים לעיל, הרי שרובינו לרוב לא מתנהגים כך למעט אותם יחידי סגולה שאימנו את נפשם להגיע למעלה זו (אפשר להרחיב את הנושא אך לא זה המקום). "כשם שהנפש יותר חזקה מהגוף כך יותר קשה לאמנה ולחזקה". ד"ע.

    • אברהם שלום.

      כתמיד, נהניתי לקרוא את תגובתך.
      לאחר שקראתי את תגובתך, קראתי שוב את הפוסט ואכן הוא מזכיר מאוד סיפורים ביהדות. תודה שהפנית את תשומת ליבי.

      אני מאוד מסכים עם האבחנה שלך שאימון הנפש קשה בהרבה מאימון הגוף. שריר הנתינה, שריר הענווה וחבריהם הרבה יותר קשים לטיפוח מהשריר הארבע-ראשי…

      תודה רבה לך על התגובה היפה.
      בברכת יישר כוח.
      אלי

  2. כמה אצילי קאנט. נותן לי השראה להתמקד.
    אכן לכל אחד מאתנו יש יעוד ומטרתנו כאן היא למוצאו
    המסע הוא אינדיבידואלי וכל אחד מתמודד בדרכים שונות זה יחודינו
    כבני אנוש ,העילוי הוא למצוא את דרך המלך שאינה מקצינה ומטלטלת אותנו, ומזכירה לנו לחזור למסע .ואז מופיע האור הגדול. שם למדים שסבלי הגוף מעצימים את הנפש.:)

    • אליסיה שלום,
      תודה על התגובה המעמיקה.
      אכן, קאנט אצילי, וגם אני כמוך מקבל השראה מסיפורו.
      אני גם מסכים בהחלט עם דברייך בנושא המסע האינדיבידואלי של כל אחד מאיתנו.
      תודה רבה על התגובה.
      להתראות.
      אלי

  3. אצלי מקור ההשראה הרבה יותר קרוב. כבר לפני שנים רבות שמתי לב לכך שתמיד כששואלים את אבא שלי "מה נשמע" הוא עונה "מצויין" למרות שידעתי בהרבה מקרים שהדבר לא בדיוק כך והמצב הכלכלי לגמרי לא טוב ושאחר במקומו היה מדוכדך. אך אבי לעולם לא הביע דכדוך כלפי חוץ ותמיד שמר על אופטימיות וחיוביות ואכן הדברים נטו להסתדר. אני מנסה לשמור על אותו קו…

    • אהרון היקר,

      איזו ברכה היא להיות בן לאדם שהוא מקור השראה עבורך. אשריך.

      כל מי שמכיר אותך יודע שאתה צועד בדרכו של אביך, גם אתה מקרין אופטימיות ומשרה על סביבתך חיוביות. כך גם יעידו חברי הקבוצה שאתה מדריך בבר לב.

      כפי שאביך עבורך, כך אתה ההשראה שלנו 🙂
      בברכת יישר כוח!
      אלי

  4. אלי צהרים טובים,

    נאמר "נפש בריאה בגוף בריא" אך מה קורה כאשר הנפש הבריאה כלואה בגוף חולה ?
    קאנט מלמדינו כי העולם הוא עולם של בחירה ובחירות נכונות בכוחן לשנות את העולם. קאנט בחר להתמקד בחוזקותיו ,לשנות תפיסות עולם ולחקור את הנפש. המיקוד בחוזקות מאפשר לאדם לעניות דעתי את מרחב ההתפתחות הגדול ביותר.
    סיפור מלא השראה. תודה.
    רובי

    • רובי שלום,
      תודה רבה לך על התגובה היפה, החדה והמדויקת.
      גם התגובה שלך מעוררת השראה.
      תודה!
      אלי

  5. תודה על הסיפור המדהים הזה .אומרים אצלנו ביהדות שמחשבה חיובית יוצרת מציאות, לכן חשוב ליזכור תמיד לחשוב חיובי כי מחשבה שלילית יוצרת עולם פגום ומכוער. אנחנו ורק אנחנו תלויים איך יראה העולם שלנו, תודה רבה אלי למדתי הרבה מהסיפור תמשיך לכתוב סיפורים דומים

  6. ועוד משהו אחד שניזכרת בו שאומרים אצלנו ביהדות ;גם שחרב מונחת על צוורך לעולם אין האדם יפסיק להאמין תמיד תיהיה לו תקווה . 🙂

רשום תגובה לאברהם לוי

‪Google+‬‏
תפריט|Menu