מתוך מחברת המדריך של סוגנומה סנסאי 5

לנצח מחר את ה"אני" של היום

משפט זה היה המוטו של השחקנית היפנית האגדית מיסורה היבארי ( Misora Hibari).

לנצח מחר את ה"אני" של היום.

אני מוצא את המשפט הזה מלא אופטימיות וחוכמת חיים.

להבנתי, הוא מסכם בתוכו מספר אמירות:

א.      אינני מושלם.

ב.      אני יכול להשתפר.

ג.       השיפור הוא אישי ונמדד יחסית לעצמי.

ד.      כל עוד אני במסלול כללי של שיפור, גם אם קטן, אני בכיוון.

המשפט מתחבר לי בצורה טבעית למשפט המפורסם של מייסד האייקידו:

"הניצחון האמיתי הוא הניצחון על עצמך".

הניצחונות הקטנים מאוד חשובים בחיים.

טעות שעשיתי אתמול, אם למדתי ממנה והיום הצלחתי לנהוג אחרת, האם זו לא מהות העניין?

מחכה לתגובות שלכם.

שתף בפייסבוק

12 תגובות

  1. אלי,

    תודה על שיתוף המסר החשוב הזה. אני מסכים לחלוטין עם כל האמירות שפירטת. שנים הייתי תקוע בגלל אמונה שגויה שחלקם לא נכונים, ובפרט האמירה "אני יכול להשתפר" (ולא, לא חשבתי שאני כבר בפיסגת השלמות :-).
    השינוי היחיד שאני חושב עליו בהקשר הזה הוא לשנות את המיקוד יותר להווה, לכאן ועכשיו, במקום לאיך אפעל מחר. כלומר, במקום לנצח מחר את האני של היום, מה דעתך על: לנצח היום (או עכשיו) את ה-"אני" של אתמול?
    אני מניח, שגם הביטוי המקורי אמור להוביל ל-"לפעול כעת כדי שמחר אנצח את האני של היום". הוא עלול, במקום זאת, להתפרש כדחיינות – "מחר יום חדש, נחיה ונראה" ולא לעודד לנצל את "היום החדש" שיש כרגע. האם הגירסה שלי תובענית מדי, קשה ופחות סלחנית מהמקור? אולי המקור מתאים יותר כעידוד עצמי לרגע שאחרי "הפאשלה" – זמן ההלקאה העצמית לרובנו, והאלטרטיבה שלי לרגע שלפני העליה למזרון/למבחן/להתמודדות.
    מה דעתך?

    תודה ושבוע נפלא,
    ליאל

    • ליאל אני חושב שעלית על משהו מאוד מעניין. בהתרכזות ב"היום" יש בעיני מחויבות מיידית לשינוי ושיפור לעומת ה"מחר" ("מניאנה…") הלא מוגדר היטב. בנוסף, אני מתחבר לעניין ההלקאה העצמית שרובנו חשים כשאנו מבינים שיכולנו לנהוג אחרת – בעיני יש פה בחירה, הלקאה עצמית באה בעיני ממקום של אגו – שלא משאירה לי מקום לטעות. הבחירה לפעול לשינוי ושיפור לעומת זאת מכירה בהיותי מסוגל לטעות ובמידה מסוגלת גם להכיל את האפשרות שאטעה שתמיד נמצאת שם. יש בבחירה הזו לקיחת אחריות אקטיבית להבדיל מהלקאה שאיננה מטבעה יצרנית או בונה. בבחירה בפעולה לשינוי יש לעומת זאת אופטימיות מובנית שבד בבד עם ההכרה ביכולתי לטעות – מכירה גם ביכולתי להשתפר ולהיות טוב משאני היום. אני אוהב את זה.

      • אוהד שלום,

        תודה על התגובה היפה.

        אני מאוד מתחבר למה שכתבת, והתוספת שלך למקור ממנו מגיעה כל תגובה (הלקאה המגיעה מהאגו לעומת פעולה לשינוי ושיפור המגיעה ממקום גבוה של הבנת המהות שלנו כבני אדם).

        תודה ששיתפת.
        יישר כוח.
        אלי

    • ליאל שלום,

      קראתי בהנאה רבה את התגובה שלך. הניתוח החד והמדויק שלך מחדד את המסר.
      אני מאוד מתחבר לגרסה שלך: לנצח עכשיו את ה"אני" של אתמול. זו נראית לי מהות העניין. ויחד עם זאת, כפי שציינת בניתוח החכם שלך של נפש האדם, יש רגעים בהם אנו זקוקים לעידוד, טפיחה על השכם ואמירה: טעית, זה קורה, למד את השיעור ומחר תהיה לך הזדמנות נוספת.

      אולי השימוש המושכל בשתי הגרסאות, כל אחת בזמן המתאים לה, הוא השילוב המנצח?

      תודה רבה על התגובה מאירת העיניים.
      אלי

  2. יש כמה מילים משתדל להיגמל מהן:

    "אני", "הכל", "כלום", "תמיד" ו"אף פעם".

    וזה גם נכון, הצלחות הגדולות באות בצעדים קטנים.
    פוסט מצויין, וגרם לי לחשוב שלומדים ומשתפרים לא רק מהטעויות, אלא גם מהצלחות.

    • קלאודיו שלום,

      תודה על התגובה והפרגון.

      הנקודה שהעלית לגבי "ללמוד ולהשתפר גם מהצלחות" נראית לי חשובה מאוד. רובינו מתרכזים ב"דרוש שיפור". לאנשים רבים יש יכולת מופלאה לראות את הפאשלות שלהם, ולא לספור את החיוב. האיזון של ראיית התמונה הכללית, לראות אם החיוב הרב וההצלחות ולצידן את הפאשלות והדברים שאנו רוצים לשפר – נראה לי שילוב מנצח.

      תודה שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  3. מחר ? מי יודע מה יהיה מחר…
    היום אני יכול לעשות משהו, ואני לא יודע אם אני רוצה לנצח את עצמי, הרי אנחנו באותה קבוצה. לא ?
    אני חושב ש" נסה היום לשפר את ה"אני" של אתמול" יותר מתאים לי.
    והשיטה הטובה ביותר לעשות שינוי גדול הוא בצעדים קטנים קטנים.

    הפוסט הזה גם מתחבר טוב לפוסט הקודם על חמשת הצעדים לאושר ( והתחלתי לנסות לשפר חלק מהם בי… בינתיים אני אוהב את השינוי :))

    • דני שלום,

      איזה כיף לקרוא שאתה לוקח את הדברים אל תוך חייך. העובדה שלקחת את חמשת העקרונות לאושר ואתה בודק אותם במעבדה הנקראת "חיים" – זו לטעמי הרמה הגבוהה ביותר.
      יידע תיאורטי יש לכולנו בשפע. לקרוא משהו ולהנהן זו רמה אחת. לעניות דעתי היישום הוא הדבר האמיתי.

      תודה על התגובה.
      בברכת יישר כוח.
      אלי

  4. קוצ' יקר.
    ברכות על האפשרות לנהל דיאלוג פלוסופי.
    לדעתי סוקרטס חשב על זה קודם כשאמר "דע את עצמך"…(לנצח מחר את ה"אני" של היום).
    כשאדם מודע לרגע ,הזה הוא מכין את הקרקע לרגע הבא,ומשתפר עם כל צעד,כשהוא מודע לכשלונות יכולת ההחלמה מהירה יותר,כשהוא מודע למניעים וההתרחשויות המתקיימות סביבו הוא המנצח האמיתי ולא משנה מהיא התוצאה.:)

    • אליסיה שלום,

      תודה על התגובה היפה והמחכימה.
      "דע את עצמך" הוא משפט נפלא המכיל עולם ומלואו. המשפט "לנצח מחר את ה"אני" של היום" הוא הרבה יותר מפורט, ולטעמי יותר מזמין לנסות. הוא כאילו מוריד את הדברים לרמת "מה אפשר לעשות".

      כפי שציינת, המודעות לרגע, ועוד יותר מכך המודעות למניעים וההתרחשויות המתקיימים סביבנו (ואלי גם בתוכנו) הם המאפשרים לנו להיות המנצחים 🙂

      תודה שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  5. אהבתי מאוד את הקטע הזה! זה ממש מתחבר לי לעבודה שאני עושה עם החניכים שאני מדריך! מבקש רשות להעביר הלאה שגם הם יוכלו להנות מהחוכמה הזו.

    • עידן היקר שלום,

      אני שמח מאוד שאהבת את הקטע.
      אתה מאוד מוזמן לשתף ולהעביר הלאה לכל מי שנראה לך שיוכל ליהנות מהטקסט הזה.

      בברכת הצלחה רבה!
      אלי

רשום תגובה לעידן דורות

‪Google+‬‏
תפריט|Menu