קיבעון (תבנית מחשבה)

קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב.

במרכז הכלוב הציבו סולם ועליו ערימת בננות.

כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע. לאחר זמן מסוים, כל אימת
שקוף כלשהו ניסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו שאר הקופים ומונעים את עלייתו לסולם באלימות.

במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות ואז המדענים החליפו את אחד הקופים.

הדבר הראשון שהקוף החדש ניסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו. לאחר
מספר ניסיונות כואבים הפסיק הקוף החדש בחבורה לנסות לעלות על הסולם.

המדענים החליפו קוף נוסף אשר ניסה גם הוא לעלות על הסולם. הפעם השתתף הקוף הראשון שהוחלף בהכאת המטפס בהתלהבות רבה.

החלפת הקוף השלישי חזרה על אותו ריטואל, ובהדרגה הוחלפו שני הקופים הוותיקים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.

המדענים נותרו עם חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים המשיכו להכות בכל מי שניסה להגיע אל הבננות.

אם היה ניתן לשאול אותם למה הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה שלהם הייתה:

"לא יודע ככה זה היה מעולם…"

נשמע מוכר?

אחד האתגרים הגדולים בחיינו הוא לבדוק בעצמנו את הקיבעונות שלנו, ולוודא שאיננו מכים אחרים (או את עצמנו), או מתחפרים בהנחות היסוד
שלנו בלי לנסות לבדוק את מקורן או לנער אותן מן האבק. אין הכוונה שאסור ללמוד מן העבר ולא מדובר על בדיקת שיעורים שלמדנו (כמו שאסור
לקפוץ מבניין גבוה). הרעיון הוא לבדוק דפוסים שאימצנו לאורך השנים, שחלקם אולי היה נכון לנקודה מסוימת בזמן אך כיום אינו משרת אותנו.

ישנו סיפור על פיל גדול בקרקס הקשור בחבל ליתד קטנה. ברור לכל כי אם היה הפיל מושך בחוזקה הייתה היתד נתלשת.

elephant

אז מדוע אין הפיל תולש את היתד? מה מונע זאת ממנו?

ההסבר שקראתי מדבר על תהליך שבו הפיל נקשר ליתד מגיל צעיר ביותר. הפיל הצעיר ניסה בכל כוחו להשתחרר, משך ונאבק עד שהגיע לאפיסת כוחות ולבסוף ויתר. הפיל גדל אך בראשו נשאר הקיבעון: "אני לא יכול להזיז את היתד". אם היה בודק זאת שוב, היה מתברר לו שאין הדבר כך. אבל כוחו של הקיבעון הינו בדיוק במקום הזה: במקום בו אנו משליכים מסקנות מהעבר על אירועים עכשוויים למרות שהזמנים והנסיבות השתנו והמסקנות מזמן אינן רלוונטיות.

למי מאיתנו אין "יתדות" הקושרות אותו לעברו?

כמו תמיד, אשמח אם תגיבו, תחלקו עם כולם מה אתם חושבים על הנושא. מסקרן אותי במיוחד ללמוד מסיפורי הצלחה אישיים, סיפורים על "יתדות" שהצלחתם לעקור. אשמח אם תשתפו.

שתף בפייסבוק

10 תגובות

  1. חפצתי לשתף בהרהורי אודות " קיבעון מחשבתי " .
    לראשונה שמעתי את סיפור הפיל על המזרון ותגובתי הראשונה " מה הקשר לאייקידו ? מכנה משותף בין אימון באייקידו לבין "קיבעון מחשבתי" ? הרי , לכאורה , דווקא באייקידו אנו חוזרים על אותה טכניקה מאות ( ותיקים אולי אלפי ) פעמים מה שאמור לתרום להלך חשיבה של " קיבעון מחשבתי " ".
    לאחר עיון בבלוג המורחב ( קופים ) הבריקה בי "ההארה " – שתורמת להבנתי האישית פן מסוים באייקידו .
    המכנה הבלתי משותף הנו " הספק " . מי מאתנו , בעת ביצוע טכניקה , אינו עוצר מידי פעם ומתבונן כיצד אחרים מבצעים את הטכניקה ? יתרה מכך – לעתים מתאמן עם בן זוג " ירוק " ממך ופתאום הערה שלו מאירה בזוית שונה לחלוטין טכניקה אותה ביצעת כבר מאות פעמים . תחושתי האישית , ככל שמתאמן יותר " הספק " בדבר " נכונות " הביצוע גובר והולך .
    דומה , שאימון באייקידו מעלה את רמת הספק המקננת במתאמן , ולא רק על המזרון .
    ואותו ספק , סביר להניח , עשוי להיות הזרז המונע שקיעה ב " קיבעון מחשבתי " .
    כמובן , חג שמח

  2. יצחק שלום,
    תגובתך אודות "קיבעון מחשבתי" מעניינת מאוד ומעוררת מחשבה.
    התובנה שלך שעצם ה"ספק" (או בשמו האחר "הבדיקה העצמית") הוא זרז למניעת "קיבעון מחשבתי" מעוררת השראה.
    אני מרגיש כמוך שהמוכנות לבדוק את עצמנו שוב, ולהיות פחות "בטוחים" בנכונות הטכניקה היא במידה רבה עליה במודעות שלנו. ברגע שאנו מוותרים על ה"ביטחון בצדקת הטכניקה שלנו" אנו מרוויחים את היכולת לראות דברים מזווית אחרת, רעננה.
    תודה רבה על שחלקת את תובנותיך ועזרת לי לראות את נושא הקיבעון מזווית חדשה.
    להתראות.
    אלי

  3. תשקלו שרוב החיים שלנו ברוב התחומים הם קיבעון מחשבתי (והתנהגותי) אחד גדול!!! ואנחנו לא יודעים את זה, ואנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו לא יודעים! אנחנו בדיוק אותו הפיל הקשור ליתד ומשוכנע שזאת האפשרות היחידה להתקיים! וצריך אומץ רב כדי לגלות את זה, כי זה יכול לזעזע את כל חיינו שאנחנו כל כר רגילים אליהם. מצד שני זה יכול לפתוח לפנינו המון אפשרויות חדשות:) הבחירה, כרגיל, היא שלנו:)))

  4. גבי שלום,
    היטבת לנסח זאת. אכן, כפי שציינת, צריך אומץ רב כדי לראות בעיניים פקוחות את הקיבעונות שלנו. אבל כפי שציינת הגמול הוא גדול.
    אני מאחל לכולנו שיהיה לנו האומץ לראות את הקיבעונות של עצמנו בעיניים פקוחות, שהרי זהו השלב הראשון בכל תהליך אמיתי של שינוי.
    תודה על שחידדת לכולנו את הנושא.
    להתראות.
    אלי

  5. פוסט מצויין
    מסביר הרבה עניינים מתחום היזמות ולמה לאנשים שעובדים בחברות גדולות קשה לשנות הרגלים או לאמץ מוצרים חדשים ( ולכן קשה לחברות גדולות להמציא את עצמם ולנצח סטארטאפים)

  6. אייל שלום,
    תודה על התגובה והפרגון.
    כפי שציינת אפשר לראות את זה בארגונים גדולים. מי כמוך, המכיר את תחום היזמות בצורה הכי אינטימית, יודע זאת.
    מאחל לכולנו שנצליח לנער מעלינו את האבק ולהשתחרר מיתדות העבר.
    להתראות.
    אלי

  7. פוסט מעולה ורלוונטי לכולם בכל נקודת זמן.
    כשאני חושבת על קיבעונות אני מתחילה מאמונות, כאלה שנוצרו אצלנו מתי שהוא בילדות ומתוכם אנו גוזרים את ההתנהגויות, הטבעונות.
    למשל האמונה: בשביל כסף צריך לעבוד קשה
    תביא אולי לקיבעון שאי אפשר גם לעבוד וגם להנות
    ברמה הבאה – האמונה מופרכת, אבל הקיבעון עדיין נשאר
    את שניהם אגב אפשר לשנות בתהליכי שינוי שונים
    גם לי יש עוד הרבה אמונות ועוד כמה קיבעונות ולאט לאט אני מתמודדת איתם… כל פעם,אחד אחד…
    איש חכם אומר לי כל פעם: יש לך עוד 20 שנה לתרגל את זה…

    שבוע טוב 🙂

    • מיכל יקרה,
      תודה על התגובה היפה ומעוררת המחשבה.
      כפי שציינת, לכולנו יש כאלה. הנכונות לבדוק את עצמנו, לשים לב היכן נמצאים הקבעונות שלנו – הם הבסיס לשינוי.
      השיטה שלך – להתמודד עם הקבעונות שלנו אחד-אחד – היא שיטה נהדרת.
      מהיכרותי איתך אני גם יודע שתצליחי!
      שוב, תודה על השיתוף.
      בברכת יישר כוח!
      אלי

רשום תגובה למיכל אנדרייב

‪Google+‬‏
תפריט|Menu